כן בנות צלפחד דברת. כתרגומו יאות, כך כתובה פרשה זו לפני במרום, מגיד שראתה עינם מה שלא ראתה עינו של משה:

כן בנות צלפחד דברת. יפה תבעו, אשרי אדם שהקב״ה מודה לדבריו:

נתן תתן. שני חלקים, חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר (בבא בתרא קיח:):

והעברת. לשון העברה (ס״א עברה) הוא, במי שאינו מניח בן ליורשו. דבר אחר, על שם שהבת מעברת נחלה משבט לשבט, שבנה ובעלה יורשין אותה, שלא תסוב נחלה לא נצטוה אלא לאותו הדור בלבד, וכן והעברתם את נחלתו לבתו, בכולן הוא אומר ונתתם ובבת הוא אומר והעברתם:

לשארו הקרב אליו ממשפחתו. ואין משפחה קרויה אלא משפחת האב (ספרי קלד. בבא בתרא קט:):

עלה אל הר העברים. למה נסמכה לכאן, כיון שאמר הקב״ה נתן תתן להם, אמר, אותי צוה המקום להנחיל, שמא הותרה הגזרה ואכנס לארץ, אמר לו הקב״ה, גזרתי במקומה עומדת (במ״ר כא, יג.). דבר אחר, כיון שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן, שמח ואמר, כמדומה שהותר לי נדרי, משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטין שלו, נכנס לשער והוא אחריו, לחצר והוא אחריו, לטרקלין והוא אחריו, כיון שבא ליכנס לקיטון, אמר לו, בני, מכאן ואילך אתה אסור ליכנס (ספרי קלד.):

כאשר נאסף אהרן אחיך. מכאן שנתאוה משה למיתתו של אהרן. דבר אחר, אין אתה טוב ממנו, על אשר לא קדשתם (דברים לב, נא.), הא אם קדשתם אותי עדיין לא הגיע זמנכם להפטר מן העולם. בכל מקום שכתב מיתתם כתב סרחונם, לפי שנגזרה גזרה על דור המדבר למות במדבר בעון שלא האמינו, לכך בקש משה שיכתב סרחונו, שלא יאמרו אף הוא מן הממרים היה, משל לשתי נשים שלוקות בבית דין, אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית וכו׳, אף כאן, בכל מקום שהזכיר מיתתן הזכיר סרחונם, להודיע שלא היתה בהם אלא זו בלבד (יומא פו:):

הם מי מריבת קדש. הם לבדם, אין בהם עון אחר. דבר אחר, הם שהמרו במרה, הם היו שהמרו בים סוף, הם עצמם שהמרו במדבר צין:

וידבר משה אל ה׳ וגו׳. להודיע שבחן של צדיקים, שכשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי צבור:

לאמר. אמר לו, השיבני אם אתה ממנה להם פרנס אם לאו:

יפקד ה׳. כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר, הגיעה שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי, אמר לו הקב״ה, לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל (במ״ר כא, יד.), וזהו שאמר שלמה, נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כז, יח.):

אלהי הרוחות. למה נאמר אמר לפניו, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו:

אשר יצא לפניהם. לא כדרך מלכי האומות, שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני, שנלחמתי בסיחון ועוג, שנאמר אל תירא אותו (במדבר כא, לד.), וכדרך שעשה יהושע, שנאמר וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה וגו׳ (יהושע ה, יג.), וכן בדוד הוא אומר כי הוא יוצא ובא לפניהם (שמואל א יח, טז.), יוצא בראש ונכנס בראש:

ואשר יוציאם. בזכיותיו:

ואשר יביאם. בזכיותיו. דבר אחר, ואשר יביאם שלא תעשה לו כדרך שאתה עושה לי, שאיני מכניסן לארץ:

קח לך. קחנו בדברים, אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום:

לך. את שבדוק לך, את זה אתה מכיר:

אשר רוח בו. כאשר שאלת, שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד:

וסמכת את ידך עליו. תן לו מתורגמן, שידרוש בחייך, שלא יאמרו עליו לא היה לו להרים ראש בימי משה:

וצויתה אתו. על ישראל, דע שטרחנין הם, סרבנים הם, על מנת שתקבל עליך:

ונתתה מהודך עליו. זה קירון עור פנים:

מהודך. ולא כל הודך, נמצינו למדין פני משה כחמה, פני יהושע כלבנה:

למען ישמעו כל עדת בני ישראל. שיהיו נוהגין בו כבוד ויראה, כדרך שנוהגין בך:

ולפני אלעזר הכהן יעמוד. הרי שאלתך ששאלת שאין הכבוד הזה זז (ס״א נוטל) מבית אביך, שאף יהושע יהא צריך לאלעזר:

ושאל לו. כשיצטרך לצאת למלחמה:

על פיו. של אלעזר:

וכל העדה. סנהדרין (יומא עג:):

ויקח את יהושע. לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא (ספרי קמא.):

ויסמך את ידיו. בעין יפה יותר ויותר ממה שנצטוה, שהקב״ה אמר לו וסמכת את ידך, והוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש, ומלאו חכמתו בעין יפה:

כאשר דבר ה׳. אף לענין ההוד נתן מהודו עליו: