איכה אשא לבדי. אם אומר לקבל שכר, לא אוכל, זו היא שאמרתי (ס״א שאמרנו) לכם, לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב״ה:

טרחכם. מלמד שהיו ישראל טרחנין, היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דיינין:

ומשאכם. מלמד שהיו אפיקורסין (סנהדרין צט:), הקדים משה לצאת, אמרו מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו, איחר לצאת, אמרו מה ראה בן עמרם שלא לצאת, מה אתם סבורים, יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות (ס״א מצות וחשבונות):

וריבכם. מלמד שהיו רוגנים:

הבו לכם. הזמינו עצמכם לדבר:

אנשים. וכי תעלה על דעתך נשים, מה תלמוד לומר אנשים, צדיקים:

חכמים. כסופים:

ונבונים. מבינים דבר מתוך דבר. זהו ששאל אריוס את ר׳ יוסי, מה בין חכמים לנבונים, חכם דומה לשולחני עשיר, כשמביאין לו דינרין לראות רואה וכשאין מביאין לו יושב ותוהה, נבון דומה לשולחני תגר, כשמביאין לו מעות לראות רואה, וכשאין מביאין לו הוא מחזר ומביא משלו:

וידועים לשבטיכם. שהם ניכרים לכם, שאם בא לפני מעוטף בטליתו, איני יודע מי הוא, ומאיזה שבט הוא, ואם הגון הוא, אבל אתם מכירין בו, שאתם גדלתם אותו, לכך נאמר וידועים לשבטיכם:

בראשיכם. ראשים ומכובדים עליכם, שתהיו נוהגין בהם כבוד ויראה:

ואשמם. חסר יו״ד, למד שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם, שהיה להם למחות ולכוון אותם לדרך הישרה:

ותענו אותי וגו׳. חלטתם את הדבר להנאתכם, היה לכם להשיב, רבינו משה, ממי נאה ללמוד ממך או מתלמידך, לא ממך שנצטערת עליה, אלא ידעתי מחשבותיכם, שהייתם אומרים עכשיו יתמנו עלינו דיינין הרבה, אם אין מכירנו אנו מביאין לו דורון והוא נושא לנו פנים (ספרי יד.):

לעשות. אם הייתי מתעצל, אתם אומרים עשה מהרה:

ואקח את ראשי שבטיכם. משכתים בדברים, אשריכם, על מי באתם להתמנות, על בני אברהם יצחק ויעקב, על בני אדם שנקראו אחים ורעים, חלק ונחלה, וכל לשון חבה:

אנשים חכמים וידועים. אבל נבונים לא מצאתי, זו אחת משבע מדות שאמר יתרו למשה, ולא מצא אלא שלשה, אנשים צדיקים, חכמים, וידועים (ספרי טו.) (עיין בחזקוני):

ראשים עליכם. שתנהגו בהם כבוד, ראשים במקח, ראשים בממכר, ראשים במשא ומתן, נכנס (מביתו לב״ה) אחרון ויוצא ראשון:

שרי אלפים. אחד ממונה על אלף:

שרי מאות. אחד ממונה על מאה:

ושוטרים. מניתי עליכם לשבטיכם, אלו הכופתין והמכין ברצועה על פי הדיינין:

ואצוה את שפטיכם. אמרתי להם הוו מתונים בדין, אם בא דין לפניך פעם אחת שתים ושלש, אל תאמר כבר בא דין זה לפני פעמים הרבה, אלא היו נושאים ונותנים בו (ספרי טז.):

בעת ההוא. משמניתים אמרתי להם, אין עכשיו כלשעבר, לשעבר הייתם ברשות עצמכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור (ספרי שם):

שמוע. לשון הווה, אודנ״ט בלע״ז (הערענד), כמו זכור ושמור:

ובין גרו. זה בעל דינו, שאוגר עליו דברים, (ספרי) דבר אחר ובין גרו, אף על עסקי דירה, בין חלוקת אחים, אפילו בין תנור לכיריים (סנהדרין ז:):

לא תכירו פנים במשפט. זה הממונה להושיב הדיינין, שלא יאמר איש פלוני נאה או גבור אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי אושיבנו דיין בעיר, והוא אינו בקי בדינין, נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב, מעלה אני על מי שמנהו כאילו הכיר פנים בדין (ספרי יז.):

כקטן כגדול תשמעון. שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה, שאם קדם ובא לפניך, לא תסלקנו לאחרון (סנהדרין ח.). דבר אחר כקטן כגדול תשמעון כתרגומו, שלא תאמר, זה עני הוא, וחבירו עשיר ומצוה לפרנסו, אזכה את העני ונמצא מתפרנס בנקיות. דבר אחר, שלא תאמר, היאך אני פוגם בכבודו של עשיר זה בשביל דינר, אזכנו עכשיו, וכשיצא לחוץ אומר אני לו, תן לו שאתה חייב לו:

לא תגורו מפני איש. לא תיראו (ספרי יז.). דבר אחר לא תגורו, לא תכניס דבריך מפני איש, לשון אוגר בקיץ (משלי י, ה.):

כי המשפט לאלהים הוא. מה שאתה נוטל מזה שלא כדין, אתה מזקיקני להחזיר לו, נמצא שהטית עלי המשפט:

תקרבון אלי. על דבר זה נסתלק ממנו משפט בנות צלפחד (ספרי יז.), וכן שמואל אמר לשאול אנכי הרואה (שמואל א ט, יט.), אמר לו הקב״ה, חייך שאני מודיעך שאין אתה רואה, ואימתי הודיעו, כשבא למשוח את דוד, וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה׳ משיחו (שם טז, ו.), אמר לו הקב״ה, ולא אמרת אנכי הרואה, אל תבט אל מראהו (שם ז.):

את כל הדברים אשר תעשון. אלו י׳ דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות:

המדבר הגדול והנורא. שהיו בו נחשים כקורות, ועקרבים כקשתות: