וזאת הברכה. לפני מותו. סמוך למיתתו (ספרי שמב.), שאם לא עכשיו אימתי:

ויאמר ה׳ מסיני בא. פתח תחלה בשבחו של מקום ואחר כך פתח בצרכיהם של ישראל (ספרי שמג.) ובשבח שפתח בו יש בו הזכרת זכות לישראל, וכל זה דרך רצוי הוא, כלומר, כדאי הם אלו שתחול עליהם ברכה:

מסיני בא. יצא לקראתם כשבאו להתיצב בתחתית ההר, כחתן היוצא להקביל פני כלה, שנאמר לקראת האלהים (שמות יט, יז.) למדנו שיצא כנגדם:

וזרח משעיר למו. שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה ולא רצו (ספרי שמג.) הופיע. להם:

מהר פארן. שהלך שם ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה ולא רצו (שם):

ואתה. לישראל:

מרבבות קדש. ועמו מקצת רבבות מלאכי קדש, ולא כולם ולא רובם, ולא כדרך בשר ודם שמראה כל כבוד עשרו ותפארתו ביום חופתו:

אש דת. שהיתה כתובה מאז לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה, נתן להם בלוחות כתב יד ימינו. דבר אחר אש דת, כתרגומו, שנתנה להם מתוך האש:

אף חובב עמים. גם חבה יתירה חבב את השבטים, כל אחד ואחד קרוי עם, שהרי בנימין לבדו היה עתיד להוולד כשאמר הקב״ה ליעקב גוי וקהל גוים יהיה ממך (בראשית לה, יא.):

כל קדשיו בידך. נפשות הצדיקים גנוזות אתו, כענין שנאמר, והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך (שמואל א כה, כט.):

והם תכו לרגלך. והם ראוים לכך, שהרי תכו עצמן לתוך תחתית ההר לרגלך בסיני, תכו לשון פועלו, הותווכו לתוך מרגלותיך:

ישא מדברתיך. נשאו עליהם עול תורתך:

מדברתיך. המ״ם בו קרוב ליסוד, כמו וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז, פט.), ואשמע קול מדבר אלי (יחזקאל ב, ג.), כמו מתדבר אלי, אף זה מדברותיך, מה שהיית מדבר להשמיעני לאמר להם טישפורפלידור״ש בלע״ז (דיינע אונטעררעדונגען), ואונקלוס תרגם שהיו נוסעים על פי דבריך, והמ״ם בו שמוש משמשת לשון מן. דבר אחר אף חבב עמים, אף בשעת חבתן של אומות העולם, שהראית להם פנים שוחקות ומסרת את ישראל בידם:

כל קדושיך בידך. כל צדיקיהם וטוביהם דבקו בך ולא משו מאחריך, ואתה שומרם:

והם תכו לרגלך. והם מתמצעים ומתכנסים לתחת צלך:

ישא מדברותיך. מקבלין גזרותיך ודתותיך בשמחה. ואלה דבריהם:

תורה. אשר צוה לנו משה, מורשה היא לקהלת יעקב, אחזנוה ולא נעזבנה:

ויהי. הקב״ה:

בישרון מלך. תמיד עול מלכותו עליהם:

בהתאסף. בכל התאסף ראשי חשבון אסיפתם:

ראשי. כמו כי תשא את ראש (שמות ל, יב.), ראוין אלו שאברכם. דבר אחר בהתאסף, בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם, הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם:

יחי ראובן. בעולם הזה:

ואל ימות. לעולם הבא, שלא יזכר לו מעשה בלהה:

ויהי מתיו מספר. נמנין במנין שאר אחיו, דוגמא היא זו, כענין שנאמר וישכב את בלהה, ויהיו בני יעקב שנים עשר (בראשית לה, כב.), שלא יצא מן המנין:

וזאת ליהודה. סמך יהודה לראובן, מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם שנאמר אשר חכמים יגידו וגו׳ (איוב טו, יח.) להם לבדם וגו׳ ולא עבר זר בתוכם (שם יט.) ועוד פירשו רבותינו, (מכות יא: בבא קמא צב.) שכל מ׳ שנה שהיו ישראל במדבר, היו עצמות יהודה מתגלגלין בארון, מפני נדוי שקבל עליו, שנאמר וחטאתי לאבי כל הימים (בראשית מד, לב.), אמר משה, מי גרם לראובן שיודה, יהודה וכו׳:

שמע ה׳ קול יהודה. תפלת דוד ושלמה ואסא מפני הכושים, ויהושפט מפני העמונים וחזקיה מפני סנחריב:

ואל עמו תביאנו. לשלום מפני המלחמה (ס״א מן המלחמה):

ידיו רב לו. יריבו ריבו וינקמו נקמתו:

ועזר מצריו תהיה. על יהושפט התפלל, על מלחמת רמות גלעד ויזעק יהושפט וה׳ עזרו (דברי הימים ב יח, לא.). דבר אחר שמע ה׳ קול יהודה, כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה (ספרי שמח.), ואף כשחלקו ארץ ישראל נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה, שנאמר מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון (יהושע יט, ט.) (ומפני מה לא ייחד לו ברכה בפני עצמו, שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים, כ״כ באגדת תהלים (מדרש תהלים צ, ג.)):