⇦ ⇨
חומש
וזאת הברכה - ששי
פרק ל״ג, פסוקים כ״ז - כ״ט
כזמְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד:

מעונה אלהי קדם. למעון הם השחקים לאלהי קדם, שקדם לכל אלהים, ובירר לו שחקים לשבתו ומעונתו, ומתחת מעונתו כל בעלי זרוע שוכנים:

זרעת עולם. סיחון ועוג ומלכי כנען שהיו תקפו וגבורתו של עולם, לפיכך על כרחם יחרדו ויזועו וכחם חלש מפניו, לעולם אימת הגבוה על הנמוך, והוא שהכח והגבורה שלו בעזרך:

ויגרש מפניך אויב. ואמר לך השמד אותם:

מענה. כל תיבה שצריכה למ״ד בתחלתה הטיל לה ה״א בסופה:

כחוַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל־אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף־שָׁמָיו יַעַרְפוּ־טָל:

בטח בדד. כל יחיד ויחיד, איש תחת גפנו ותחת תאנתו מפוזרין, ואין צריכין להתאסף ולישב יחד מפני האויב:

עין יעקב. כמו ועינו כעין הבדולח (במדבר יא, ז.), כעין הברכה שברכם יעקב, לא כבדד שאמר ירמיה בדד ישבתי (ירמיה טו, יז.), אלא כעין הבטחה שהבטיחם יעקב, והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם (בראשית מח, כא.):

יערפו. יטיפו:

אף שמיו יערפו טל. אף ברכתו של יצחק נוספת על ברכתו של יעקב, ויתן לך האלהים מטל השמים וגו׳ (שם כז, כח.):

כטאַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהֹוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר־חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל־בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ:

אשריך ישראל. לאחר שפרט להם הברכות, אמר להם מה לי לפרוט לכם, כלל דבר הכל שלכם:

אשריך ישראל מי כמוך. תשועתך בה׳ אשר הוא מגן עזרך (ואשר הוא) חרב גאותך:

ויכחשו איביך לך. כגון הגבעונים שאמרו מארץ רחוקה באו עבדיך וגו׳ (יהושע ט, ט.):

ואתה על במותימו תדרוך. כענין שנאמר שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה (שם י, כד.):

x
וזאת הברכה ששי (עם פרש״י) -- דברים: ל״ג, כ״ז - כ״טחומש:
כ, ע״ט - פ״בתהילים:
אהוביי אחיי ... או״נ מלו״נתניא:
הל׳ פרה אדומה פרק יא-יגרמב״ם ג״פ:
הל׳ קרבן פסח פרק ירמב״ם פ״א:
מ״ע קחספר המצוות:
לעילוי נשמת מרת חנה עטל (בכרך) ע״ה בת יבלחט״א ר׳ דוד (צירקינד)