כג | וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאֲזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי: |
שהיו נשיו פורשות ממנו מתשמיש, לפי שהרג את קין ואת תובל קין בנו, שהיה למך סומא ותובל קין מושכו, וראה את קין ונדמה לו כחיה, ואמר לאביו למשוך בקשת והרגו, וכיון שידע שהוא קין זקנו, הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהם והרגו, והיו נשיו פורשות ממנו, והוא מפייסן: להשמע לי לתשמיש, וכי איש אשר הרגתי לפצעי הוא נהרג, וכי אני פצעתיו מזיד שיהא הפצע קרוי על שמי, וילד אשר הרגתי לחבורתי נהרג, כלומר על ידי חבורתי בתמיה, והלא שוגג אני ולא מזיד, לא זהו פצעי ולא זהו חבורתי: מכת חרב או חץ, מקאדור״ה בלע״ז: | |
כד | כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם־ |
קין שהרג מזיד נתלה לו עד שבעה דורות, אני שהרגתי שוגג לא כל שכן שיתלה לי שביעיות הרבה: לשון רבוי שביעיות אחז לו, כך דרש ר׳ תנחומא (בראשית יא.). ומדרש בראשית רבה (כג, ד.), לא הרג למך כלום, ונשיו פורשות ממנו משקיימו פריה ורביה, לפי שנגזרה גזרה לכלות זרעו של קין לאחר שבעה דורות, אמרו, מה אנו יולדות לבהלה, למחר המבול בא ושוטף את הכל, והוא אומר להן וכי איש הרגתי לפצעי, וכי אני הרגתי את הבל, שהיה איש בקומה וילד בשנים, שיהא זרעי כלה באותו עון, ומה קין שהרג נתלה לו שבעה דורות, אני שלא הרגתי לא כל שכן שיתלו לי שביעיות הרבה, וזה קל וחומר של שטות, אם כן אין הקדוש ברוך הוא גובה את חובו ומקיים את דברו: | |
כה | וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת־ |
בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו, אמר להם, וכי עליכם לדקדק על גזירתו של מקום, אתם עשו מצותכם והוא יעשה את שלו, אמרו לו קשוט עצמך תחלה, והלא פרשת מאשתך זה מאה ושלשים שנה משנקנסה מיתה על ידך, מיד וידע אדם וגו׳, ומהו עוד, ללמוד שנתוספה לו תאוה על תאותו. בבראשית רבה (כג, ה.): | |
כו | וּלְשֵׁת גַּם־ |
לשון חולין, לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב״ה, לעשותן אלילים ולקרותן אלהות: | |
פרק ה | |
א | זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ: |
זו היא ספירת תולדת אדם, ומדרשי אגדה יש רבים: מגיד שביום שנברא הוליד: | |
ב | זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת־ |
ג | וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת־ |
עד כאן פירש מן האשה (ב״ר כד, ו.): | |
ד | וַיִּהְיוּ יְמֵי־ |
ה | וַיִּהְיוּ כָּל־ |
ו | וַיְחִי־ |
ז | וַיְחִי־ |
ח | וַיִּהְיוּ כָּל־ |
ט | וַיְחִי אֱנוֹשׁ תִּשְׁעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־ |
י | וַיְחִי אֱנוֹשׁ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־ |
יא | וַיִּהְיוּ כָּל־ |
יב | וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־ |
יג | וַיְחִי קֵינָן אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־ |
יד | וַיִּהְיוּ כָּל־ |
טו | וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־ |
טז | וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־ |
יז | וַיִּהְיוּ כָּל־ |
יח | וַיְחִי־ |
יט | וַיְחִי־ |
כ | וַיִּהְיוּ כָּל־ |
כא | וַיְחִי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־ |
כב | וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת־ |
צדיק היה, וקל (ס״א וקבל) בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב״ה וסילקו והמיתו קודם זמנו (שם כה, א.), וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב ואיננו בעולם למלאות שנותיו: | |
כג | וַיְהִי כָּל־ |
כד | וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת־ |
לפני זמנו, כמו הנני לוקח ממך את מחמד עיניך (יחזקאל כד, כז.): |