ח | וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־ |
ט | וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת־ |
מסכים אני עמך, שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה, עד שהבטיחו הקב״ה שלא לשחת העולם עוד, וכן עשה, ובאחרונה אמר לו הנני מסכים לעשות קיום וחוזק ברית להבטחתי ואתן לך אות: | |
י | וְאֵת כָּל־ |
הם המתהלכים עם הבריות: להביא שקצים ורמשים: להביא המזיקין, שאינן בכלל החיה אשר אתכם. שאין הילוכן עם הבריות: | |
יא | וַהֲקִמֹתִי אֶת־ |
אעשה קיום לבריתי, ומהו קיומו, את הקשת, כמו שמסיים והולך: | |
יב | וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת־ |
נכתב חסר, שיש דורות שלא הוצרכו לאות, לפי שצדיקים גמורים היו, כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה, ודורו של רבי שמעון בן יוחאי (ב״ר לה, ב.): | |
יג | אֶת־ |
יד | וְהָיָה בְּעַנֲנִי עָנָן עַל־ |
כשתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון לעולם: | |
טו | וְזָכַרְתִּי אֶת־ |
טז | וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל־ |
בין מדת הדין של מעלה וביניכם, שהיה לו לכתוב ביני ובין כל נפש חיה, אלא זהו מדרשו, כשתבא מדת הדין לקטרג עליכם (לחייב אתכם), אני רואה את האות ונזכר: | |
יז | וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־ |
הראהו הקשת ואמר לו, הרי האות שאמרתי: |