שבעה. על שם הברית:

בן ארבעים שנה. עשו היה נמשל לחזיר, שנאמר יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ, יד.), החזיר הזה, כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור, כך אלו גוזלים וחומסים, ומראים עצמם כשרים. כל מ׳ שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן, ומענה אותם, כשהיה בן מ׳, אמר, אבא בן מ׳ שנה נשא אשה, אף אני כן:

מורת רוח. לשון המראת רוח, כמו ממרים הייתם (דברים ט, כד.), כל מעשיהן היו להכעיס ולעצבון:

ליצחק ולרבקה. שהיו עובדות עבודת אלילים (ב״ר סה, ד.):

ותכהין. בעשנן של אלו, (שהיו מעשנות ומקטירות לעבודת אלילים). דבר אחר, כשנעקד על גבי המזבח, והיה אביו רוצה לשחטו, באותה שעה נפתחו השמים, וראו מלאכי השרת והיו בוכים, וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו, לפיכך כהו עיניו. דבר אחר, כדי שיטול יעקב את הברכות:

לא ידעתי יום מותי. אמר רבי יהושע בן קרחה, אם מגיע אדם לפרק אבותיו, ידאג חמש שנים לפניהן, וחמש לאחר כן, ויצחק היה בן קכ״ג, (כי יעקב בן ס״ג כשנתברך, דוק בסוף הסדר) אמר, שמא לפרק אמי אני מגיע, והיא בת קכ״ז מתה, והריני בן ה׳ שנים סמוך לפרקה, לפיכך לא ידעתי יום מותי, שמא לפרק אמי שמא לפרק אבא:

תליך. חרבך, שדרך לתלותה:

שא נא. לשון השחזה, כאותה ששנינו (ביצה כח.), אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חברתה, חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילני נבלה (ב״ר סה, יג.). וצודה לי. מן ההפקר, ולא מן הגזל:

לצוד ציד להביא. מהו להביא, אם לא ימצא ציד, יביא מן הגזל:

לפני ה׳. ברשותו, שיסכים על ידי:

וקח לי. משלי הם ואינם גזל, שכך כתב לה יצחק בכתובתה ליטול שני גדיי עזים בכל יום: (ב״ר סה, יד.):

שני גדיי עזים. וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק, אלא פסח היה, האחד הקריב לפסחו, והאחד עשה מטעמים. בפרקי דרבי אליעזר:

כאשר אהב. כי טעם הגדי כטעם הצבי:

איש שער. בעל שער:

ימשני. כמו ממשש בצהרים (דברים כח, כט.):

החמדות. הנקיות כתרגומו דכייתא. דבר אחר שחמד אותן מן נמרוד:

אשר אתה בבית. והלא כמה נשים היו לו, והוא מפקיד אצל אמו, אלא שהיה בקי במעשיהן וחושדן:

אנכי עשו בכרך. אנכי המביא לך, ועשו הוא בכורך:

עשיתי. כמה דברים, כאשר דברת אלי:

שבה. לשון מיסב על השלחן, לכך מתורגם אסתחר:

גשה נא ואמשך. אמר יצחק בלבו, אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו, וזה אמר כי הקרה ה׳ אלהיך:

קול יעקב. שמדבר בלשון תחנונים, קום נא, אבל עשו בלשון קנטוריא דבר, יקום אבי:

ויאמר אני. לא אמר אני עשו, אלא אני:

וירח וגו׳. והלא אין ריח רע יותר משטף העזים, אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן:

כריח שדה אשר ברכו ה׳. שנתן בו ריח טוב, וזה שדה תפוחים, כן דרשו רז״ל: