ויהי מקץ. כתרגומו מסוף, וכל לשון קץ, סוף הוא:

על היאור. כל שאר נהרות אינם קרוים יאורים, חוץ מנילוס, מפני שכל הארץ עשויין יאורים יאורים בידי אדם, ונילוס עולה בתוכם ומשקה אותם, לפי שאין גשמים יורדין במצרים תדיר כשאר ארצות:

יפות מראה. סימן הוא לימי השובע, שהבריות נראות יפות זו לזו, שאין עין בריה צרה בחברתה:

באחו. באגם, מריש״ק בלע״ז (זומפף), כמו ישגא אחו:

ודקות בשר. טינבי״ש בלע״ז (צארט דין), לשון דק:

ותאכלנה. סימן שתהא כל שמחת השובע נשכחת בימי הרעב:

בקנה אחד. טואיד״ל בלע״ז:

בריאות. שיי״ש בלע״ז:

ושדופות. השליי״דש בלע״ז (אויסגעשלאגען). ושקיפן קדום, חבוטות, לשון משקוף, החבוט תמיד על ידי הדלת המכה עליו:

קדים. רוח מזרחית, שקורין ביש״א (רויהער ווינד):

הבריאות. שיינ״ש בלע״ז:

והנה חלום. והנה נשלם חלום שלם לפניו והוצרך לפותרים:

ותפעם רוחו. ומטרפא רוחיה, מקשקשת בתוכו כפעמון, ובנבוכדנצר הוא אומר ותתפעם רוחו (דניאל ב, א.), לפי שהיו שם שתי פעימות, שכחת החלום והעלמת פתרונו (ב״ר פט, ה.):

חרטמי. הנחרים בטימי מתים, ששואלים בעצמות. (טימי הן עצמות בלשון ארמי, ובמשנה בית שהוא מלא טמיא, מלא עצמות):

ואין פותר אותם לפרעה. פותרים היו אותם, אבל לא לפרעה, שלא היה קולן נכנס באזניו, ולא היה לו קורת רוח בפתרונם, שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר (ב״ר פט, ו.):

איש כפתרון חלומו. חלום הראוי לפתרון שנפתר לנו, ודומה לו:

נער עברי עבד. ארורים הרשעים, שאין טובתם שלמה, מזכירו בלשון בזיון:

נער. שוטה, ואין ראוי לגדולה:

עברי. אפילו לשוננו אינו מכיר:

עבד. וכתוב בנימוסי מצרים, שאין עבד מולך ולא לובש בגדי שרים. (ס״א שירים וכן גרס רא״ם):

איש כחלומו. לפי החלום וקרוב לענינו:

השיב על כני. פרעה הנזכר למעלה, כמו שאמר פרעה קצף על עבדיו, הרי מקרא קצר לשון, ולא פירש מי השיב, לפי שאין צריך לפרש מי השיב, מי שבידו להשיב, והוא פרעה, וכן דרך כל מקראות קצרים, על מי שעליו לעשות הם סותמים את הדבר:

מן הבור. מן בית הסוהר, שהוא עשוי כמין גומא, וכן כל בור שבמקרא לשון גומא הוא, ואף אם אין בו מים קרוי בור, פוש״י בלע״ז (איינע גרובע):

ויגלח. מפני כבוד המלכות (ב״ר פט, ט.):