כח | וְאֶת־ |
כתרגומו, לפנות לו מקום ולהורות היאך יתיישב בה: קודם שיגיע לשם. ומדרש אגדה להורות לפניו, לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה: | |
כט | וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת־ |
הוא עצמו אסר את הסוסים למרכבה, להזדרז לכבוד אביו: יוסף נראה אל אביו: לשון הרבות בכיה, וכן כי לא על איש ישים עוד (איוב לד, כג.), לשון רבוי הוא, אינו שם עליו עילות נוספות על חטאיו, אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל, אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו, שהיה קורא את שמע: | |
ל | וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל־ |
פשוטו כתרגומו. ומדרשו, סבור הייתי למות שתי מיתות. בעולם הזה ולעולם הבא, שנסתלקה ממני שכינה, והייתי אומר שיתבעני הקב״ה מיתתך, עכשיו שעודך חי, לא אמות אלא פעם אחת: | |
לא | וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־ |
ועוד אומר לו והאנשים רועי צאן וגו׳: | |
לב | וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי־ |
לג | וְהָיָה כִּי־ |
לד | וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד־ |
והיא צריכה לכם, שהיא ארץ מרעה, וכשתאמרו לו שאין אתם בקיאין במלאכה אחרת, ירחיקכם מעליו ויושיבכם שם: לפי שהם להם אלהות: | |
פרק מז | |
א | וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל־ |
ב | וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה: |
מן הפחותים שבהם לגבורה, שאין נראים גבורים, שאם יראה אותם גבורים, יעשה אותם אנשי מלחמתו. ואלה הם, ראובן, שמעון, לוי, יששכר, ובנימין, אותן שלא כפל משה שמותם כשברכן, אבל שמות הגבורים כפל. וזאת ליהודה שמע ה׳ קול יהודה, ולגד אמר ברוך מרחיב גד, ולנפתלי אמר נפתלי, ולדן אמר דן, וכן לזבולון, וכן לאשר. זהו לשון בראשית רבה (צה, ד.) שהיא אגדת ארץ ישראל, אבל בגמרא בבלית שלנו מצינו, שאותן שכפל משה שמותן הם החלשים, ואותן הביא לפני פרעה, ויהודה שהוכפל שמו, לא הוכפל משום חלשות, אלא טעם יש בדבר, כדאיתא בבא קמא (צב.). ובברייתא דספרי שנינו בוזאת הברכה כמו בגמרא שלנו: | |
ג | וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־ |
ד | וַיֹּאמְרוּ אֶל־ |
ה | וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־ |
ו | אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת־ |
בקיאין באומנתן לרעות צאן: על צאן שלי: | |
ז | וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת־ |
היא שאילת שלום, כדרך כל הנראים לפני המלכים לפרקים שלודי״ר בלע״ז (גריסען): | |
ח | וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־ |
ט | וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־ |
ימי גרותי, כל ימי הייתי גר בארץ, ולא השיגו בטובה: | |
י | וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת־ |
כדרך כל הנפטרים מלפני שרים, מברכים אותם ונוטלים רשות. ומה ברכה ברכו, שיעלה נילוס לרגליו, לפי שאין ארץ מצרים שותה מי גשמים, אלא נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך, היה פרעה בא אל נילוס, והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ (תנחומא ישן נשא כו.): |