הלכות איסורי ביאה פרק ח
א) יש אישה שיש לה וסת. ויש אישה שאין לה וסת, אלא לא תרגיש בעצמה עד שיצא הדם; ואין לה יום קבוע לראייתה. וזו שיש לה וסת, היא שיש לה יום קבוע -- או מעשרים יום לעשרים יום, או מארבעה ועשרים יום לארבעה ועשרים יום, או פחות או יותר. [ב] וקודם שיבוא הדם, תרגיש בעצמה, מפהקת ומתעטשת וחוששת פי כרסה ושיפולי מעיה ויסתמר שיער בשרה או ייחם בשרה וכיוצא במאורעות אלו; ויבואו לה וסתות אלו, או אחד מהן, בשעה הקבועה לה מיום וסתה.
ב) [ג] כבר ביארנו שכל אישה שאין לה וסת, אסורה לשמש עד שתבדוק עצמה תחילה. ושיש לה וסת, אסורה לשמש בכל עונת וסתה -- אם וסתה ביום, אסורה לשמש כל אותו היום, ואם וסתה בלילה, אסורה לשמש כל אותו הלילה; ומתחילת יום הוסת, תספור ימי נידתה וימי זיבתה לעולם. [ד] לפיכך צריכות הנשים להיזהר בוסתות, עד שתדע היום והשעה שנקבעה בה וסתה.
ג) היה דרכה לראות ביום עשרים, ובא יום עשרים ולא ראת, ובא יום שלושה ועשרים וראת -- הרי יום עשרים ויום שלושה ועשרים, שניהם אסורין; וכן אם ראת פעם שנייה ביום שלושה ועשרים, ולא ראת ביום עשרים -- עדיין שניהם אסורין. ראת פעם שלישית ביום שלושה ועשרים, ולא ראת ביום עשרים -- טהר יום עשרים, ונעקרה הוסת ליום שלושה ועשרים: שאין האישה קובעת וסת עד שתקבענו שלושה פעמים, ואינה מיטהרת מן הוסת עד שתיעקר ממנה שלושה פעמים.
ד) [ה] כל וסת שנקבע מחמת אונס, אפילו ראת בו כמה פעמים -- אינו וסת, שמפני האונס ראתה. קפצה וראתה, קפצה וראתה -- קבעה לה וסת לימים בלא קפיצה; כיצד, קפצה באחד בשבת וראת דם, ולאחר עשרים יום קפצה באחד בשבת וראת דם, ולאחר תשעה עשר קפצה ביום השבת ולא ראת דם, ולאחר שבת ראת בלא קפיצה -- הרי נקבע אחד בשבת אחר עשרים: שהרי נודע שהיום גרם לה לראות, ולא הקפיצה; וכבר נקבע יום זה שלושה פעמים. וכן כל כיוצא בזה.
ה) [ו] ראתה יום חמישה עשר בחודש זה, ויום שישה עשר בחודש של אחריו, ויום שבעה עשר בחודש של אחריו -- הרי קבעה לה וסת לדילוג; בא חודש רביעי וראת ביום שבעה עשר, עדיין לא נקבע לה וסת. וכל יום שראת בו, חוששת לו להבא; כיון שיגיע אותו היום ולא תראה, טהר אותו היום מן הוסת -- שאין צריך עקירת שלושה פעמים, אלא יום שנקבע שלושה פעמים.
ו) [ז] היה דרכה להיות רואה יום חמישה עשר, ושינת לשישה עשר -- שניהם אסורין; שינת לשבעה עשר -- הותר שישה עשר, ונאסר שבעה עשר, וחמישה עשר באיסורו עומד; שינת לשמונה עשר -- נאסר שמונה עשר, והותרו כולן.
ז) [ח] היה דרכה לראות יום עשרים, ושינת ליום שניים ועשרים -- שניהם אסורין; הגיע עשרים ולא ראת, שניים ועשרים וראת -- עדיין שניהם אסורין. הגיע יום עשרים וראת -- טהר יום שניים ועשרים: שהרי חזרה לוסתה הקבוע; ונעקר שניים ועשרים, מפני שלא נקבע שלושה פעמים.
ח) [ט] אין האישה קובעת לה וסת, בתוך ימי נידתה שראת בהן, כיון שראת יום אחד, אינה קובעת וסת בכל השבעה; וכן אין האישה קובעת וסת, בימי זיבתה שהן האחד עשר יום, אבל קובעת וסת בימי נידתה, שאינה רואה בהן. ואם נקבע לה וסת בימי זיבתה, הרי זו חוששת לוסת; וכל וסת שנקבעה בימי זיבתה, אם נעקרה אפילו פעם אחת -- נעקרה, ואינה צריכה להיעקר שלושה פעמים: שחזקת דמים מסולקין הן בימים אלו.
ט) [י] כיצד חוששת לוסת, אם ראת דם בוסת זו, אפילו יום אחד -- תשב לנידתה מספק, ואסורה לשמש באותו היום: ואפילו לא ראתה בשאר ימי הוסתות. ואם ראתה שלושה ימים, הרי זו זבה.
י) [יא] כל אישה שמרבה לבדוק עצמה תמיד, הרי זו משובחת -- ואף על פי שיש לה וסת קבועה, שאפשר שיבוא דם בלא שעת הוסת. וכל אחד עשר יום של ימי זיבתה -- הרי היא בהן בחזקת טהרה, ואינה צריכה בדיקה; אבל אחר ימי זיבתה, צריכה לבדוק. [יב] ישבה ולא בדקה, בין באונס בין ברצון, הרי זו בחזקת טהרה, עד שתבדוק ותמצא טמא.
יא) [יג] האישה שלא בדקה עצמה בשעת וסתה, ולאחר ימים בדקה ומצאה טמא -- אף על פי שהיא טמאה למפרע עד שעת וסתה, כמו שיתבאר בעניין טומאה וטהרה, הרי זו אינה מטמאה את בועלה למפרע, ואינה מונה אלא משעה שראת; ואם מצאה עצמה טהורה, הרי זו בחזקת טהרה.
יב) [יד] וכן אישה שראת דם מחמת מכה שיש לה במקור -- אף על פי שראת בשעת וסתה, היא טהורה והדם טהור: שהוסתות מדבריהם, כמו שיתבאר בהלכות מטמאי משכב ומושב.
יג) [טו] הסומה בודקת עצמה, ומראה לחברתה; אבל החירשת והשוטה צריכות פיקחות לבדוק אותן ולקבוע להן וסתות, ואחר כך יהיו מותרות לבעליהן.
יד) [טז] כל אישה שטעת ולא ידעה עת וסתה, וראת דם -- חוששת לזיבות: לפיכך אם ראת יום אחד או שניים, יושבת תשלום שבעה -- שמא דם זה בימי נידתה היא; ואם ראת שלושה ימים, סופרת שבעת ימים נקיים -- שמא בימי זיבתה היא עומדת. [יז] וכיצד היא עושה לתקן וסתה, ולידע אם היא זבה ודאית או ספק זבה, ולידע ימי זיבתה -- הכול לפי ימים שתראה בהן.
טו) כיצד, ראת יום אחד או שניים, משלמת עליהן השבעה; ותתחיל למנות האחד עשר יום, מאחר השבעה.
טז) [יח] ראת שלושה ימים -- הרי זו ספק זבה, שמא יום אחד מהן קודם נידתה, ושניים בתחילת הנידה; וכן אם ראת ארבעה -- שמא שניים קודם הנידה, ושניים מתחילת הנידה. ויושבת חמישה תשלום ימי נידה, ואחד עשר ימי זיבה אחר החמישה.
יז) [יט] וכן אם ראת תשעה ימים -- הרי זו ספק זבה, שמא שניים קודם ימי נידה ושבעה של נידה; ומתחילת למנות אחד עשר יום, מאחר התשעה שפסק הדם.
יח) וכן אם ראת אחד עשר יום -- הרי זו ספק זבה, שמא שניים קודם הנידה, ושבעה של נידה, ושניים לאחר הנידה; ונשאר לה מימי זיבתה תשעה.
יט) [כ] ראת שנים עשר יום -- הרי זו זבה ודאית: שאפילו היו מהן שניים לפני הנידה, ושבעה של נידה, הרי שלושה לאחר הנידה, ויישאר לה מימי זיבתה שמונה.
כ) וכן אם ראת שלושה עשר יום -- יישאר לה מימי זיבתה שבעה, והן ימי הספירה. [כא] משכה בראיית הדם, אפילו ראת אלף יום -- כשיפסוק הדם, סופרת שבעת ימי נקיים; ואחר השבעה, יתחילו ימי הנידה לזו שטעת.
כא) [כב] הא למדת, שכל הטועה אינה מונה משיפסוק הדם פחות משבעה, ולא יתר על שבעה עשר -- ויבואו ימי נידתה.
כב) כיצד, ראת יום אחד ופסק הדם -- מונה שבעה עשר, שישה לתשלום נידתה ואחד עשר ימי זיבתה; ויבואו ימי נידתה. ואם ראת שלושה עשר או יתר -- מונה שבעה משיפסוק הדם; ויבואו ימי נידתה, כמו שביארנו.