הלכות תרומות פרק ט
א) האישה אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה, או ליד שלוחה שעשת לקבלה; וכל שהיא ספק גרושה, הרי זו לא תאכל.
ב) האישה שעשת שליח לקבל לה גיטה, אסורה לאכול בתרומה מיד; ואם אמרה לו, קבל לי גיטי במקום פלוני -- אינה אסורה עד שיגיע שליח לאותו מקום. שלחה שליח להבאת גיטה, אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה. האומר לאשתו, הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתו -- אסורה לאכול בתרומה מיד.
ג) [ב] עיר שהקיפה כרקום, וספינה המיטרפת בים, והיוצא לדין -- הרי אלו בחזקת קיימין; ואין צריך לומר מפרש, ויוצא בשיירה. אבל עיר שכבשה כרקום, וספינה שאבדה בים, והיוצא ליהרג מבתי דיני גויים, ומי שגררתו חיה, או נפלה עליו מפולת, או שטפו נהר -- נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים; לפיכך אם היו נשותיהן בת כוהן לישראל, או בת ישראל לכוהן -- הרי אלו לא יאכלו. אבל מי שנגמר דינו בבית דין, והניחוהו בבית הסקילה ליהרג -- הרי זה בחזקת מת, ולא תאכל אשתו.
ד) [ג] הניחו בעלה גוסס במדינה אחרת, בין שהייתה כוהנת אשת ישראל או ישראלית אשת כוהן -- לא תאכל: שרוב גוססין למיתה. אחד אומר מת בעלה, ואחד אומר לא מת -- הרי זו לא תאכל.
ה) [ד] אמרה לה צרתה, או אחת מחמש נשים שאינן נאמנות להעידה שמת בעלה -- הואיל ואינה נישאת על פיהן, הרי זו אוכלת בתרומה בחזקת שבעלה קיים: עד שיעיד לה מי שהוא נאמן להשיאה על פיו.
ו) [ה] המשחרר את עבדו -- משיזכה לו בגט שיחרור, פסלו מלאכול בתרומה; וכל עבד שיצא לחירות, ועדיין הוא מעוכב שיחרור כמו שיתבאר בהלכות עבדים -- אף על פי כן, הרי הוא אסור לאכול בתרומה.
ז) [ו] הכותב נכסיו לאחר, וזיכה לו על ידי אחר, והיו בהם עבדים, ושתק זה שניתנו לו ואחר כך צווח -- הרי זה ספק אם זה שצווח הוכיח סופו על תחילתו, ועדיין לא יצאו מרשות ראשון, או זה שצווח אחר ששתק, חזר בו; לפיכך אין אוכלין בתרומה -- בין שהיה רבן שני ישראל והראשון כוהן, בין שהיה רבן ראשון ישראל והשני כוהן.
ח) [ז] ישראל ששכר בהמה מכוהן, מאכילה התרומה. וכוהן ששכר בהמת ישראל -- אף על פי שהוא חייב במזונותיה, לא יאכילנה תרומה: מפני שאינה קניין כספו.
ט) [ח] ישראל ששם פרה מכוהן לפטמה, ולהיות השכר ביניהן -- לא יאכילנה תרומה, אף על פי שיש לכוהן בשבחה חלק; אבל כוהן ששם פרת ישראל לפטמה -- אף על פי שיש לישראל חלק בשבח, הואיל וגופה לכוהן, שהרי שמה על עצמו -- הרי זה מאכילה התרומה.
י) [ט] פרתו של ישראל שילדה בכור, מאכילו התרומה -- שהבכור לכוהנים; ואוצר אדם כרשיני תרומה לתוך שובכו, ואינו חושש שמא יבואו היונים שלו ויאכלו אותן.
יא) [י] ייראה לי, שאם מכר הכוהן פרתו לישראל, ולקח הדמים -- אף על פי שעדיין לא משך הלוקח, הרי זה אסור להאכילה תרומה: שדין תורה מעות קונות, כמו שיתבאר בהלכות מקח וממכר. ואם מכר ישראל לכוהן -- אף על פי שנתן הדמים, לא תאכל בתרומה עד שימשוך.