הלכות מעשרות פרק יד

א) הלוקח מן הסיטון, וחזר ולקח ממנו פעם שנייה -- לא יעשר מזה על זה: אף על פי שהוא מין אחד, אפילו מקופה אחת, אף על פי שמכיר את החבית שהיא היא -- מפני שהסיטון לוקח מאנשים הרבה ומוכר, ושמא לקח זה שמכר בתחילה מעם הארץ שפירותיו דמאי וזה שלקח בסוף מחבר שפירותיו מתוקנין; וכבר ביארנו שאין מעשרין מן החייב על הפטור, ולא מן הפטור על החייב. ואם אמר הסיטון, משל אחד הן -- נאמן.

ב) היה מוכר קישות או ירק, והן מביאין וצוברין לפניו -- הלוקח ממנו מעשר מכל קישות וקישות, ומכל אגודה ואגודה, ומכל תמרה ותמרה.

ג) הלוקח מבעל הבית, וחזר ולקח ממנו שנייה -- מעשר מזה על זה, אפילו משתי קופות, ואפילו משתי עיירות: שחזקתו שאינו מוכר אלא משלו.

ד) בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק -- בזמן שמביאין לו מגינותיו, מעשר מאחד על הכול; ובזמן שמביאין לו מגינות אחרות -- אם לקח ממנו וחזר ולקח ממנו פעם שנייה, לא יעשר מזה על זה.

ה) הלוקח פת מן הנחתום, לא יעשר מן החמה על הצוננת -- שאני אומר חיטים של אמש היו משל אחד, ושל יום משל אחד. [ו] הלוקח מן הפלטר -- אף על פי שהן דפוסין הרבה, מעשר מאחד על הכול: שהנחתום שהוא מוכר לפלטר, עושה עיסתו דפוסין הרבה.

ו) אבל הלוקח מן המנפול, מעשר מכל דפוס ודפוס -- שהמנפול לוקח משני נחתומין. [ז] תשעה מנפולין שלוקחין מעשרה נחתומין -- הואיל ואחד מהן לוקח משניים, כל הלוקח מאחד מן התשעה מעשר מכל דפוס ודפוס.

ז) [ח] הלוקח מן העני, וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה -- מעשר מכל אחת ואחת. ובתמרים ובגרוגרות, בולל הכול ומעשר: אימתיי, בזמן שהמתנה מרובה; אבל במתנה מועטת, מעשר מכל מתנה ומתנה.

ח) [ט] שחק את הפת ועשה אותה פירורין, ואת הגרוגרות ועשה אותן דבילה -- מעשר מאחד על הכול. [י] פועלים או אורחים שהיו מסובין ואוכלין, והותירו פרוסות -- מעשר מכל אחת ואחת.