הלכות שמיטה ויובל פרק יב
א) המוכר בית בתוך עיר המוקפת חומה -- הרי זה גואלה כל שנים עשר חודש מיום שמכר בכל עת שירצה, ואפילו ביום שמכר; וכשרוצה לפדות -- נותן כל הדמים שלקח, ואינו גורע ללוקח כלום. [ב] ואין הקרובים פודין אותה, אלא המוכר עצמו אם השיגה ידו. ויש לו למכור מנכסיו ולפדות; אבל לא ילווה ויגאל, ולא יגאל לחצאין.
ב) [ג] מת הלוקח, יפדה מיד בנו; וכן אם מת המוכר, יש לבנו לפדותה כל שנים עשר חודש. [ד] מכר לראשון, ומכר ראשון לשני בתוך השנה -- מונין לראשון: כיון ששלמה שנה לראשון, נחלט הבית ביד השני -- שהמוכר מכר לשני, כל זכות שתבוא לידו.
ג) הגיע שנים עשר חודש ולא גאלה, הרי זו נחלטת ביד הלוקח; וכן אם נתן הבית מתנה ולא גאלו כל שנים עשר חודש, הרי זה נחלט ביד זה שניתן לו מתנה.
ד) [ה] הייתה שנה מעוברת, אינו נחלט עד סופה, שנאמר "עד מלאות לו שנה תמימה" (ויקרא כה,ל), להביא חודש העיבור. [ו] מכר שני בתים, אחד בחצי אדר ראשון ואחד בראש אדר שני -- זה שמכר בראש אדר שני, כיון שהגיע אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה; וזה שמכר בחצי אדר ראשון, לא עלתה לו שנה עד חצי אדר של שנה הבאה -- מפני שירד הלוקח בחודש העיבור.
ה) [ז] הגיע יום שנים עשר חודש, ולא נמצא הלוקח לפדות ממנו -- הרי זה מניח מעותיו בבית דין, ושובר את הדלת ונכנס לביתו; ואימתיי שיבוא הלוקח, יבוא וייטול מעותיו.
ו) [ח] המקדיש בית עיר חומה, וגאלו אחר מיד ההקדש -- כיון שעלתה לו שנה משעה שנגאל מיד ההקדש ולא גאלו בעליו, נחלט ביד הגואל: שאין ההקדש חולט אלא הלוקח, שנאמר "לקונה אותו לדורותיו" (ויקרא כה,ל).
ז) [ט] מכר בית עיר חומה, והגיע יובל בתוך שנת המכר -- אינו חוזר ביובל: אלא יהיה ביד הלוקח, עד שירצה המוכר לגאול כל שנת המכר; או תימלא שנה, וייחלט.
ח) [י] המוכר בית בבתי החצרים, או בעיר שאינה מוקפת חומה כראוי -- הרי זה נגאל בכוח יפה שבדין השדות ושבדין הבתים המוקפין חומה. כיצד, אם רצה לגאול מיד -- גואל, כדין הבתים. הגיע שנים עשר חודש ולא גאל -- הרי זה גואל עד שנת היובל, כדין השדות; ובעת שגואל מחשב עם המוכר, וגורע לו מה שאכל. הגיע יובל ולא גאל -- חוזר הבית בלא דמים, כדין השדות.
ט) [יא] כל שהוא לפנים מן החומה, כגון הגינות והמרחצאות והשובכות -- הרי הוא כבתים, שנאמר "אשר בעיר" (ויקרא כה,ל). אבל השדות שבתוך העיר -- נגאלין כדין השדות שחוץ לעיר, שנאמר "וקם הבית אשר בעיר" (שם), בית וכל הדומה לבית, לא השדות.
י) [יב] בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות, אינו נחלט כבתי ערי חומה; וירושלים, אין הבית נחלט בה; ובית הבנוי בחומה, אינו כבתי ערי חומה. [יג] עיר שגגותיה חומתה, או שהים חומתה -- אינה כמוקפת חומה. [יד] אין המקום נקרא ערי חומה -- עד שיהיה בו שלוש חצרות או יתר, ובכל חצר מהן שני בתים או יתר, ויקיפו אותן חומה תחילה ואחר כך יבנו החצרות בתוכו; אבל מקום שיושב ואחר כך הוקף, או שלא היו בו שלוש חצרות של שני בתים -- אינו עיר חומה: אלא בתים שבו, כבתי החצרים.
יא) [טו] אין סומכין אלא על חומה המוקפת, בשעת כיבוש הארץ. כיצד, עיר שלא הייתה מוקפת חומה בשעה שכבש יהושוע את הארץ -- אף על פי שמוקפת עתה, הרי היא כבתי החצרים; ועיר שהייתה מוקפת חומה בימי יהושוע -- אף על פי שאינה מוקפת עתה, הרי היא כמוקפת. וכיון שגלו בחורבן ראשון, בטלה קדושת ערי חומה שהיו בימי יהושוע.
יב) כיון שעלה עזרא בביאה השנייה, נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותה העת -- מפני שביאתן בימי עזרא שהיא ביאה שנייה, כביאתן בימי יהושוע: מה ביאתן בימי יהושוע, מנו שמיטין ויובלות, וקידשו בתי ערי חומה, ונתחייבו במעשר -- אף ביאתן בימי עזרא, מנו שמיטין ויובלות, וקידשו בתי ערי חומה, ונתחייבו במעשר.
יג) [טז] וכן לעתיד לבוא בביאה שלישית, בעת שייכנסו לארץ -- יתחילו למנות שמיטין ויובלות, ויקדשו בתי ערי חומה, ויתחייב כל מקום שיכבשוהו במעשרות, שנאמר "והביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך, וירשתה" (דברים ל,ה): מקיש ירושתך, לירושת אבותיך -- מה ירושת אבותיך, אתה נוהג בחידוש כל הדברים האלו; אף ירושתך, אתה נוהג בה בחידוש כל הדברים האלו.