הלכות מעשה הקרבנות פרק טז
א) הנודר גדול, והביא קטן -- לא יצא; קטן, והביא גדול -- יצא. כיצד, אמר הרי עליי עולה או שלמים כבש, והביא איל, או שנדר עגל והביא שור, גדי והביא שעיר -- יצא.
ב) נדר עולה מן הכבשים, או מן האילים, והביא פלגס -- הרי זה ספק אם יצא ידי נדרו, או לא יצא; וכן הנודר עולת עוף מן התורים, או מן בני היונה, והביא תחילת הציהוב שבזה ושבזה -- הרי זה ספק.
ג) נדר שחור והביא לבן, לבן והביא שחור, זכר והביא נקבה, נקבה והביא זכר -- לא יצא.
ד) [ג] הנודר סתם, מביא מן הגדולים שבמין שנדר; ואם אותו המקום רגילין לקרות בסתם לאחד מן המינין, מביא כאנשי המקום. כיצד, נדר עולה מן הבקר, יביא שור. אמר הרי עליי עולה -- אם דרך אנשי המקום לקרות עולה סתם, אפילו לעולת העוף, מביא פרידה אחת, תור או בן יונה; ואם דרכן שאין קוראין עולה סתם אלא לעולת בקר, יביא שור. וכן כל כיוצא בזה.
ה) [ד] מי שנדר שור או איל או כבש או עגל וכיוצא בהן -- לא יביא כחוש ביותר שבאותו המין, מפני שדמיו מועטין, ואינו חייב להביא היפה השמן ביותר, שאין שם למעלה ממנו; אלא יביא הבינוני. ואם הביא הכחוש, יצא ידי נדרו.
ו) [ה] האומר הרי עליי שור שווה מנה -- יביא שור ששווה מנה באותו מקום, חוץ מנסכיו; הביא שניים במנה, לא יצא.
ז) [ו] האומר שור זה עולה, ונפל בו מום -- אם רצה, יביא בדמיו שניים; ואפילו הביא בדמיו איל אחד, יצא. אמר שני שוורים אלו עולה, ונפל בהן מום -- אם רצה, יביא בדמיהן אחד. איל זה עולה, ונפל בו מום -- אם רצה, יביא בדמיו כבש; וכן אם נדר כבש, ונפסל -- אם רצה, יביא בדמיו איל.
ח) [ז] האומר הרי עליי עולה, והפריש שור, ונגנב -- פוטר עצמו בשה. אמר שור זה ודמיו עליי עולה, הוקבע; ואם נפסל, לא יביא בדמיו אלא שור.
ט) [ח] האומר אחד מכבשיי הקדש, ואחד משווריי הקדש, והיו לו שניים -- הגדול שבהן הקדש. היו שלושה -- הגדול שבהן הקדש, וחוששין לבינוני; כיצד יעשה -- ימתין לבינוני עד שייפול בו מום, ותחול הקדושה על הגדול לבדו. ואם אמר שור שבשווריי הקדש -- הגדול שבהן הקדש, ואין חוששין לבינוני.
י) [ט] פירש אחד מהם, ושכח, או שאמר לו אביו, אחד מהם הקדש -- הרי זה מקדיש גדול שבהם, ואחר כך יצא ידי חובתו; וכן הנודר עולה מן הבקר, וקבע נדרו, ושכח מה קבע, אם שור אם עגל -- הרי זה יביא שור. וכן אם קבע בכבשים, ושכח מה קבע -- יביא איל; קבע בעיזים, ושכח -- יביא שעיר. שכח באיזה מין מן הבהמה קבע עולתו, יביא שור ואיל ושעיר; ואם נסתפק לו שמא בעוף קבע עולתו, יוסיף תור ובן יונה.
יא) [י] נדר תודה או שלמים, וקבע נדרו בבקר, ושכח במה קבעו -- יביא פר ופרה; וכן אם נסתפק לו בכבשים, יביא איל ורחל; נסתפק לו בעיזים, יביא שעיר ושעירה. שכח באיזה מין קבע נדרו -- מביא פר ופרה, איל ורחל, שעיר ושעירה.
יב) האומר הרי עליי עולת עוף, מביא תור או בן יונה; פירש, ושכח באיזה מין קבע נדרו -- מביא תור ובן יונה.
יג) [יא] האומר הרי עליי למזבח -- יביא קומץ לבונה, שאין לך דבר שקרב כולו למזבח כמות שהוא אלא לבונה. פירש נדרו, ושכח מה פירש -- יביא מכל דבר שקרב כולו למזבח; לפיכך מביא עולת בהמה, ועולת העוף, ומנחת נסכים, ולבונה, ויין בפני עצמו.
יד) [יב] אמר הרי עליי בסלע למזבח -- יביא כבש, שאין לך דבר שקרב בסלע למזבח אלא כבש; פירש, ושכח מה שפירש -- יביא בסלע מכל דבר ודבר שקרב למזבח.
טו) [יג] האומר הרי עליי לבונה, לא יפחות מקומץ. הרי עליי עצים -- לא יפחות משני גזרים, עוביין כמחוקות ואורכן אמה; הרי עליי עץ -- מביא גזר אחד, אורכו אמה. ואם רצה להביא דמי העצים, יביא.
טז) [יד] מי שנדר או התנדב שמן, כיצד עושין בו -- קומץ ממנו קומץ, ונותן עליו מלח, וזורקו על גבי האישים; והשאר נאכל לכוהנים, כשיירי מנחות. וכיצד עושין ביין הבא בפני עצמו -- נותן עליו מלח, ומנסכו כולו על גבי השיתין ככל הנסכים. והלבונה הבאה בפני עצמה -- נותן עליה מלח, וכולה לאישים.
יז) [טו] מי שנדר נדר -- לא יביאנו ממעות מעשר שני, שהרי נתחייב בקרבן זה; וכל המחוייב בקרבן, לא יביא קרבנו אלא מן החולין. [טז] אמר הרי עליי תודה מן החולין, ולחמה מן המעשר -- לא יביא לחמה אלא מן החולין: שהרי נדר בקרבן תודה, והתודה אינה באה אלא עם הלחם.
יח) [יז] פירש ואמר הרי עליי להביא תודה ממעות מעשר שני, ולחמה מן החולין -- יש לו להביא כמו שנדר; ואם הביא הכול מן החולין, יצא. וכן אם פירש ואמר הרי עליי תודה, היא ולחמה מן המעשר -- יביא; ולא יביא לחמה מחיטי מעשר שני -- אלא ממעות מעשר שני, כמו הבהמה שהיא ממעות מעשר שני.
יט) ואף על פי שפירש שיביא לחמה מן המעשר, לא יביא נסכיה ממעות מעשר שני, שאין הנסכים באין לעולם אלא מן החולין, כמו שביארנו: לפי שנאמר בהם "והקריב, המקריב קרבנו" (במדבר טו,ד) -- עד שיהיה משלו, ולא יהיה בהן צד לגבוה כלל.