רמב״ם פרק אחד ליום - כ״ד מנחם אב ה׳תשפ״ד
הל׳ תמידין ומוספין.. בפרקים אלו. פרק א

רמב״ם פרק אחד ליום

הלכות תמידין ומוספין

ספר עבודה

הלכות תמידין ומוספין. יש בכללן תשע עשרה מצוות -- שמונה עשרה מצוות עשה, ואחת מצות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להקריב שני כבשים בכל יום עולות; (ב) להדליק אש על המזבח בכל יום; (ג) שלא לכבותה; (ד) להרים את הדשן בכל יום; (ה) להקטיר קטורת בכל יום; (ו) להדליק נרות בכל יום; (ז) שיקריב כוהן גדול מנחה בכל יום, והיא הנקראת חביתין; (ח) להוסיף שני כבשים עולות בשבת; (ט) לעשות לחם הפנים; (י) מוסף ראשי חודשים; (יא) מוסף הפסח; (יב) להקריב עומר התנופה; (יג) לספור כל איש ואיש שבעה שבועות מיום הקרבת העומר; (יד) מוסף עצרת; (טו) להביא שתי הלחם עם הקרבנות הבאות בגלל הלחם ביום עצרת; (טז) מוסף ראש השנה; (יז) מוסף יום צום; (יח) מוסף החג; (יט) מוסף שמיני עצרת. וביאור מצוות אלו בפרקים אלו.


הלכות תמידין ומוספין פרק א

א) מצות עשה להקריב שני כבשים עולות בכל יום, והן הנקראין תמידין -- אחד בבוקר ואחד בין הערביים, שנאמר "שניים ליום, עולה תמיד" (במדבר כח,ג). [ב] ואימתיי זמן שחיטתן, של בוקר, שוחטין אותו קודם שתעלה החמה, משיאיר פני כל המזרח; ופעם אחת דחקה שעה את הציבור בבית שני, והקריבו תמיד של שחר בארבע שעות ביום.

ב) [ג] תמיד של בין הערביים, שוחטין אותו משיאריך הצל ויוכר לכול שהאריך, והוא משש ומחצה ומעלה, עד סוף היום; ולא היו שוחטין אותו בכל יום אלא בשמונה שעות ומחצה, וקרב בתשע ומחצה.

ג) ולמה מאחרין אותו שתי שעות אחר תחילת זמן שחיטתו, מפני הקרבנות של יחיד או של ציבור -- לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם תמיד של שחר, ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערביים: חוץ מקרבן פסח לבדו, שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות.

ד) אין שוחטין את הפסח, אלא אחר תמיד של בין הערביים; וכן מחוסרי כיפורים מקריבין כפרתן אחר תמיד של בין הערביים, ביום ארבעה עשר -- כדי שיהיו טהורין לאכול פסחיהן לערב.

ה) ערב פסחים, בין בחול בין בשבת, היה התמיד נשחט בשבע ומחצה, וקרב בשמונה ומחצה -- כדי שיהיה להן פנאי לשחוט פסחיהן; ואם חל ערב פסח להיות ערב שבת, היו שוחטין אותו בשש ומחצה בתחילת זמנו, וקרב בשבע ומחצה -- כדי שיהיה להן ריוח לצלות קודם שייכנס שבת.

ו) אף על פי שאין שוחטין אחר תמיד של בין הערביים, מקטירין כל דבר הראוי להקטרה כל היום; ומקטירין אברי עולות והאימורין, עד חצי הלילה כמו שביארנו במעשה הקרבנות. ואברין ואימורין שלא נתאכלו, בין מן התמיד בין משאר הקרבנות -- מהפכין בהן כל הלילה עד הבוקר, שנאמר "על מוקדה על המזבח כל הלילה, עד הבוקר" (ויקרא ו,ב).

ז) אברים של תמיד דוחין את הטומאה, ואינן דוחין את השבת, אלא בערב שבת בלבד, מקטירין אברי תמיד של ערב שבת: שהתמיד -- תחילתו דוחה שבת, וסופו אינו דוחה.

ח) חלבי שבת -- קרבין בלילי יום טוב, אם חל יום טוב להיות במוצאי שבת; אבל אין קרבין בלילי יום הכיפורים, שנאמר "עולת שבת, בשבתו" (במדבר כח,י): ולא בשבת אחרת, ולא עולת חול ביום טוב. [ח] ארבעה עשר שחל להיות בשבת -- מקטירין חלבי הפסחים בלילי יום טוב, מפני שהן כחלבי שבת.

ט) אין פוחתין משישה טלאים המבוקרין, בלשכת הטלאים שבמקדש; ויהיו מוכנים קודם יום הקרבה, בארבעה ימים. ואף על פי שהיו מבקרין אותו מתחילה, לא היו שוחטין את התמיד, עד שמבקרין אותו שנייה קודם שחיטה, לאור האבוקות; ומשקין אותו מים בכוס של זהב, כדי שיהיה נוח להיפשט.

י) כמעשה תמיד של שחר, כך מעשה תמיד של בין הערביים; והכול כמעשה העולה שכתבנו במעשה הקרבנות. ולא היו כופתין את הטלה, שלא יחקו את המינין, אלא אוחזין ידיו ורגליו, בידיהם; וכך הייתה עקידתו, ראשו לדרום ופניו למערב.

יא) תמיד של שחר -- היה נשחט על קרן צפונית מערבית של בית המטבחיים, על טבעת שנייה; ושל בין הערביים -- על קרן צפונית מזרחית ממנה, על טבעת שנייה: כדי שיהיה כנגד השמש; דברי קבלה הן, שיהיו נשחטין כנגד השמש.

יב) טעו או שגגו, אפילו הזידו, ולא הקריבו תמיד של שחר -- יקריבו תמיד של בין הערביים. במה דברים אמורים, בשנתחנך המזבח. אבל היה מזבח חדש, שעדיין לא קרב עליו כלום -- לא יקריבו עליו תחילה בין הערביים: שאין מחנכין מזבח העולה, אלא בתמיד של שחר.

x
ראה רביעי (עם פרש״י) -- דברים: י״ד, א׳ - כ״אחומש:
קי״ג - קי״חתהילים:
והנה הארה - ״222״ יספר מרובתניא:
הל׳ ביאת המקדש פרק ה-זרמב״ם ג״פ:
הל׳ תמידין ומוספין.. בפרקים אלו. פרק ארמב״ם פ״א:
מל״ת עה. עו. מ״ע כד. מל״ת סט. ע. עאספר המצוות:
לעילוי נשמת מרת רייזל בת ר׳ ישעיהו ע״ה צירקינד