הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ב
א) כל מעשה התמידין והמוספין של יום זה -- עושה אותן כוהן גדול, והוא לבוש בבגדי זהב; ועבודות המיוחדות ליום זה, בבגדי לבן. ועבודה המיוחדת ליום זה -- הוא מעשה הפר של כוהן גדול, ושני השעירים שאחד מהן שעיר המשתלח, והקטרת הקטורת בקודש הקודשים: כל אלו, בבגדי לבן הן נעשין.
ב) כל עת שישנה הבגדים, ויפשוט בגדים וילבוש בגדים אחרים -- טעון טבילה, שנאמר "ופשט את בגדי הבד... ורחץ את בשרו במים במקום קדוש, ולבש את בגדיו" (ויקרא טז,כג-כד); וחמש טבילות ועשרה קידושין, טובל כוהן גדול ומקדש בו ביום.
ג) כיצד, בתחילה פושט בגדי חול שעליו, וטובל; ועולה, ומסתפג, ולובש בגדי זהב, ומקדש ידיו ורגליו. ושוחט את התמיד, ומקטיר קטורת של שחר של כל יום, ומטיב את הנרות; ומקטיר אברי התמיד עם החביתין והנסכים, ומקריב הפר ושבעה כבשים של מוסף היום.
ד) ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי הזהב, וטובל; ועולה, ומסתפג, ולובש בגדי לבן, ומקדש ידיו ורגליו. ועובד עבודת היום כולו -- הוידויים, עם ההגרלה, וזריקת הדמים בפנים, והקטרת הקטורת בקודש הקודשים; ומוסר השעיר למשלח אותו לעזאזל, ומוציא אימורי הפר והשעיר הנשרפין, ומוסר שארן לשריפה.
ה) ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי לבן, וטובל; ועולה, ומסתפג, ולובש בגדי זהב, ומקדש ידיו ורגליו. ומקריב שעיר חטאת של מוסף היום, ואילו ואיל העם, והם עולות; ומקטיר אימורי פר ושעיר הנשרפין, ומקריב תמיד של בין הערביים.
ו) ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי זהב, וטובל; ועולה, ומסתפג, ולובש בגדי לבן, ומקדש ידיו ורגליו. ונכנס לקודש הקודשים, ומוציא משם את הכף ואת המחתה.
ז) ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי לבן, וטובל; ועולה, ומסתפג, ולובש בגדי זהב, ומקדש ידיו ורגליו. ומקטיר קטורת של בין הערביים של כל יום, ומטיב את הנרות בין הערביים. ומקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי זהב, ולובש בגדי חול, ויוצא.
ח) [ג] כל הטבילות האלו והקידושין -- כולן במקדש, שנאמר "ורחץ את בשרו במים, במקום קדוש" (ויקרא טז,כג), חוץ מטבילה ראשונה שהוא רשאי לטבול אותה בחול, שאינה אלא להוסיף כוונתו: שאם יזכור טומאה ישנה שבידו, יפרוש ממנה בטבילה זו לשמה. וכל כוהן שלא טבל, בין בגדים לבגדים, או שלא קידש, בין בגד לבגד, ובין עבודה לעבודה, ועבד -- עבודתו כשרה.
ט) [ד] היה כוהן גדול זקן או חולה, מלבנין עששייות של ברזל באש מבערב, ולמחר מטילין אותן למים, כדי להפיג צינתן -- שאין שבות במקדש; או מערבין מים חמין במי המקוה, עד שתפוג צינתן.
י) [ה] בכל יום, כוהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור כשאר הכוהנים; והיום, מקדש מקיתון של זהב -- משום כבודו. בכל יום, הכוהנים עולין במזרחו של כבש ויורדין במערבו; והיום, עולין באמצע ויורדין באמצע לפני כוהן גדול -- כדי להדרו.
יא) בכל יום, מי שזכה במחתה, חותה במחתה של כסף, ומערה האש למחתה של זהב; והיום, חותה כוהן גדול במחתה של זהב, ובה נכנס להיכל -- שלא לייגעו בתוספת עבודה. וכן מחתה של כל יום, מחזקת ארבעה קבין; ושל יום, שלושת קבין. ובכל יום, הייתה כבידה; והיום, קלה. ובכל יום, הייתה ידה קצרה; והיום, ארוכה -- כדי להקל על כוהן גדול, שלא ייגע.
יב) בכל יום, היו על המזבח שלוש מערכות של אש; והיום, היו שם ארבע -- מוסיפין מערכה, כדי להדר המזבח ולעטרו.
יג) [ו] זה שנאמר בתורה "וכיפר בעדו, ובעד ביתו, ובעד, כל קהל ישראל" (ויקרא טז,יז) -- מפי השמועה למדו, שזה וידוי דברים. נמצאת למד שהוא מתוודה ביום זה, שלושה וידויין: אחד על ידי עצמו תחילה, והשני על ידי עצמו עם שאר הכוהנים -- ושניהם על פר החטאת אשר לו; והוידוי השלישי על ידי כל ישראל, על שעיר המשתלח. ומזכיר את השם בכל וידוי מהן, שלושה פעמים.
יד) כיצד הוא אומר, אנא ה' -- חטאתי, עוויתי, ופשעתי לפניך; אנא ה' -- כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאתי, ושעוויתי, ושפשעתי: שנאמר "כי ביום הזה, יכפר עליכם -- לטהר אתכם: מכול חטאותיכם, לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז,ל). הרי שלושה פעמים, הזכיר את השם; וכן בכל וידוי מהן.
טו) וכשהוא נותן את הגורל על שעיר החטאת, אומר לה' חטאת; נמצא מזכיר את השם ביום זה, עשרה פעמים. ובכולם הוא מזכיר ככתבו, שהוא השם המפורש. בראשונה, היה מגביה את קולו בשם; כיון שרבו פרוצין, חזרו לאומרו בקול נמוך, ומבליעו בנעימות, עד שלא יכירו בו אפילו חבריו הכוהנים.
טז) [ז] כל הכוהנים והעם העומדין בעזרה, כשהן שומעין את השם המפורש יוצא מפי כוהן גדול בקדושה ובטהרה, היו כורעין ומשתחווין, ונופלין על פניהן ואומרין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד -- שנאמר "כי שם ה', אקרא: הבו גודל, לאלוהינו" (דברים לב,ג).
יז) ובשלושת הוידויין, היה מתכוון לגמור את השם כנגד המברכין, ואומר להן, תטהרו; וכל היום, כשר לוידוי יום הכיפורים ולוידוי הפרים הנשרפים.