הלכות פרה אדומה פרק יג
א) מעלות יתרות עשו בטהרת החטאת: שהאדם הטהור, אפילו טבל לקודש ועומד ומשמש על גבי המזבח -- אינו טהור לחטאת, ולא לשריפת הפרה, ולא למילוי המים, ולא לקדשן, ולא להזות: עד שיטבול לשם חטאת, ואחר כך יהיה טהור לחטאת.
ב) וכן הכלים -- אפילו מזרק שבעזרה, אינו טהור לחטאת: עד שיטבילוהו לשם חטאת. וכן כל האוכלין והמשקין -- אף על פי שהן טהורין, הרי הן לעניין חטאת כאוכלין ומשקין הטמאין.
ג) [ב] כל כלי הראוי למשכב או למושב -- אף על פי שהוא טהור לגבי הקודש, הרי הוא לגבי חטאת כמדרס הזב: עד שיטבילוהו לשם חטאת. יוחנן בן גודגדה היה אוכל בטהרת הקודש, כל ימיו; והייתה מטפחתו כמדרס הזב, לעניין החטאת.
ד) [ג] כל ולד הטומאות -- אף על פי שאינו מטמא אדם ולא כלים, אפילו לקודש כמו שביארנו, הרי הוא מטמא אדם וכלים, לחטאת. לפיכך אמרו המקדש את מי חטאת, לא ינעול את הסנדל -- שמא ייפלו משקין על הסנדל, ונמצא הסנדל טמא, שכל המשקין טמאין הן לגבי החטאת, וייטמא זה המקדש בנגיעתו בסנדל; ונמצאו מי חטאת טמאים.
ה) [ד] מי שנטמאו ידיו בלבד בדברים המטמאין את הידיים, כגון שנגע באוכלין או במשקין וכיוצא בהן -- אף על פי שהוא טהור לקודש, ואינו צריך אלא טבילת ידיו בלבד כמו שיתבאר, הרי נטמא כל גופו לעניין החטאת, וצריך טבילה: אפילו לא נטמאת אלא ידו אחת -- נטמא כולו, והרי הוא ראשון לטומאה.
ו) [ה] כל הטעון טבילה, בין מדברי תורה בין מדברי סופרים -- מטמא את החטאת ואת אפר החטאת ואת המזה מי חטאת, במגע ובמשא. וכן מטמא את האיזוב המוכשר, ואת המים שנתמלאו ועדיין לא נתקדשו, ואת הכלי הריקן הטהור לחטאת: מטמא כל אחד מאלו במגע, אבל לא במשא. וטמא שנגע במקצת אפר חטאת, פסל את כולו.
ז) [ו] אין מונין לחטאת ראשון ושני ושלישי, כדרך שמונין לתרומה ולקודש. כיצד, עשרה שטבלו לשם חטאת, ונטמא אחד מהם, אפילו לא נטמא אלא לגבי חטאת בלבד, כגון שנטמאת ידו בלבד, ונגע בחברו וחברו בחברו, אפילו הם מאה -- כולם טמאין לחטאת.
ח) וכן כלים הטהורים לחטאת, שנטמא כלי מהן, אפילו לא נטמאו אלא אחוריו בלבד לגבי חטאת, כגון שנגעו משקין באחוריו, ונגע כלי זה בכלי שני, ושני בשלישי -- נטמאו הכלים כולן לגבי החטאת, ואפילו הן מאה.
ט) [ז] כל הראוי להתטמא במדרס הזב -- אף על פי שהוא טהור לקודש, אם הנידו הטהור לחטאת, נטמא, אף על פי שלא נגע בו; וכן הטהור לחטאת, שהניד את האדם שאינו טהור לחטאת, או שהניד את רוקו, או את מימי רגליו של אדם זה -- נטמא, אף על פי שלא נגע בו. אבל כלי שאינו ראוי למדרס -- אינו מטמא את הטהור לחטאת, אלא אם כן נגע בו.
י) [ח] כלי הטמא טמא מת -- אם הנידו הטהור לחטאת, נטמא: אף על פי שלא נגע בו; ואף על פי שאין טמא מת מטמא במשא, כמו שביארנו.
יא) כיצד, מפתח שהוא טמא מת שהיה תלוי בדלת, וסגר הטהור לחטאת את הדלת -- הואיל והניד את המפתח הטמא, נטמא. וכן אם הסיט את השרץ, ואת שכבת זרע -- הרי זה טמא לחטאת: אף על פי שאין אלו מטמאין במשא, כמו שיתבאר.
יב) [ט] הטהור לחטאת שנגע בכלים שהיו למעלה מן הזב וכיוצא בו, והם הנקראין מדף -- אף על פי שהוא טהור לקודש, נטמא לחטאת; וכן כלי הטהור לחטאת שנגע במדף, נטמא לחטאת.
יג) [י] הטהור לחטאת שנגע באוכלין ומשקין, בין טמאין בין טהורין, שכל אוכלין ומשקין לגבי חטאת אינם טהורין -- אם נגע בהם בידו, נטמא כל גופו כמו שביארנו; נגע בהם ברגלו או בשאר גופו, או שהסיטן בידו ולא נגע בהם -- טהור. וכן אם נגע בתנור, וכיוצא בו משאר כלים שאינם טהורין לחטאת -- נטמא כולו; אבל אם נגע ברגלו בהם, הרי הוא טהור לחטאת כמו שהיה.
יד) [יא] הטהור לחטאת, שהכניס ראשו ורובו לתוך מים שנתמלאו לחטאת -- נטמא: מפני שהם שאובין; ומדברי סופרים שהבא ראשו ורובו במים שאובין, נטמא כמו שיתבאר.
טו) [יב] הכול נאמנין על טהרת החטאת, ואפילו עמי הארץ: מפני חומרתה ומעלות אלו שעשו בה, הכול נזהרין בה; והרי נאמר בתורה "והייתה לעדת בני ישראל למשמרת" (במדבר יט,ט), כל ישראל ראויין לשמירה.
טז) לפיכך עם הארץ שהביא כלי מביתו, אפילו כלי חרס, ואמר כלי זה טהור לחטאת -- הרי זה טהור; ומקדשין בו ומזין ממנו, ואף על פי שאותו כלי טמא לקודש ולתרומה. וכן עם הארץ שאמר טהור אני לחטאת, או שהיו מי חטאת אצלו, ואמר טהורין הן -- נאמן: שאין אדם מישראל מזלזל בה.