הלכות טומאת צרעת פרק ט
א) הכול מיטמאין בנגעים, אפילו קטן בן יומו והעבדים; אבל לא גוי, ולא גר תושב. והכול כשרין לראות את הנגעים; וכל הנגעים, אדם רואה -- חוץ מנגעי עצמו. [ב] אף על פי שהכול כשרין לראות נגעים, הטומאה והטהרה תלויה בכוהן. כיצד, כוהן שאינו יודע לראות -- החכם רואהו ואומר לו אמור טמא, והכוהן אומר טמא; אמור טהור, והכוהן אומר טהור; הסגירו, והוא מסגירו: שנאמר "ועל פיהם יהיה, כל ריב וכל נגע" (דברים כא,ה). ואפילו היה הכוהן קטן או שוטה -- החכם אומר לו, והוא מחליט או מסגיר או פוטר.
ב) במה דברים אמורים, בשהיה הכוהן סומך על דברי החכם; אבל אם היה הכוהן רואה, וסומך על עצמו -- אסור לו לראות נגע מן נגעים, עד שיורנו רבו, ויהיה בקי בכל הנגעים ובשמותיהן, בנגעי אדם כולן ובנגעי בגדים ובנגעי בתים.
ג) כוהן שטימא את הטהור, או טיהר את הטמא -- לא עשה כלום: שנאמר "טמא הוא, וטימאו הכוהן" (ראה ויקרא יג,מד), "טהור הוא; וטיהרו, הכוהן" (ויקרא יג,לז). ומצורע שנרפא, בין מתוך הסגר בין מתוך החלט, אפילו אחר כמה שנים -- הרי זה בטומאתו, עד שיאמר לו כוהן טהור אתה.
ד) אין הכוהן רשאי לטמא את הטמא, עד שיהו עיניו בנגע ובעור הבשר שחוצה לו; ואינו רשאי לטהרו, עד שיהיו עיניו במקום הנגע ובעור הבשר שחוצה לו. כוהן שראה הנגע בתחילה -- הוא שרואהו בסוף שבוע ראשון, ובסוף שבוע שני; והוא שמסגירו, או מחליטו, או פוטרו.
ה) מת הכוהן שראהו תחילה, או שחלה -- רואהו כוהן אחר; ואין השני יכול לטמאו בפשיון -- שאין יודע אם פשה אם לא פשה, אלא ראשון. ונאמן כוהן לומר נגע זה פשה, ונגע זה לא פשה, ושיער לבן זה קדם את הבהרת, או בהרת זו קדמה את שיער לבן.
ו) [ה] חלל פסול לראיית נגעים -- שנאמר "אחד מבניו, הכוהנים" (ויקרא יג,ב), בכיהונם. אבל בעלי מומין כשרים לראיית נגעים -- ובלבד שלא יהא סומה, ואפילו באחת מעיניו: ואפילו כוהן שכהה מאור עיניו -- לא יראה את הנגעים, שנאמר "לכל מראה, עיני הכוהן" (ויקרא יג,יב).
ז) [ו] אין רואין את הנגעים אלא ביום -- בין להסגיר, בין להחליט, בין לפטור: שהרי בכל העניין הוא אומר ביום, וביום. ואין רואין לא בשחרית, ולא בין הערביים, ולא בתוך הבית, ולא ביום המעונן -- לפי שכהה נראית עזה; ולא בצוהריים -- לפי שעזה נראית כהה. אימתיי רואין, בשעה רביעית ובחמישית ובשמינית ובתשיעית, בין בנגעי אדם, בין בנגעי בגדים ובתים.
ח) [ז] בכל יום רואין את הנגעים, חוץ משבת ויום טוב. חל יום שביעי להיות בשבת או ביום טוב, מעבירין לאחריו; ויש בדבר להקל ולהחמיר: שאפשר שיהיה ביום השבת זה, שהוא יום הראוי להיראות, טמא, ולמחר ילכו להם סימני טומאה; ואפשר שיהיה טהור, ולמחר ייוולדו לו סימני טומאה. ואין דנין אותו, אלא בשעת ראייתו לאחר השבת.
ט) [ח] חתן שנראה בו נגע, נותנין לו כל שבעת ימי המשתה; וכן אם נראה בבגדיו או בביתו, אין רואין אותן עד אחר המשתה. וכן ברגל, נותנין לו כל ימות הרגל -- שנאמר "וציווה הכוהן ופינו את הבית..." (ויקרא יד,לו): אם המתינה תורה לדברי הרשות, שלא ייטמאו כליו -- קל וחומר לדבר מצוה.
י) [ט] אין מסגירין ולא מחליטין ולא פוטרין אלא ביום שייראה בו כתחילה, או בשביעי; או ביום שלושה עשר, בנגעים שמסגירין בהן שני שבועות -- מפני שיום שביעי עולה למניין שבוע ראשון, ולמניין שבוע שני בכל הנגעים, בין בנגעי אדם, בין בנגעי בגדים ובתים.
יא) [י] אין מסגירין בתוך ימי הסגר, ולא מחליטין בתוך ימי הסגר אם נולד לו סימן החלט, ולא מחליטין המוחלט אם נולד לו נגע אחר, ולא מסגירין אותו בתוך ימי חלוטו אם נולד לו נגע אחר שראוי להסגיר.
יב) אבל אם היו בו שני נגעים, וראה זה וחזר וראה זה -- הרי זה מותר לומר לו הרי אתה מוסגר בזה ומוחלט בזה, או מוחלט בזה ומוסגר בזה, בין בתחילה בין בסוף, בין בסוף שבוע ראשון בין בסוף שבוע שני; ואין רואין שני נגעים כאחת, בין בשני אנשים בין באיש אחד -- שנאמר "וראה הכוהן את הנגע" (ויקרא יג,ג).
יג) [יא] נגוע שבא לכוהן לראותו -- לא יאמר לו לך ושוב, אלא נזקק לו מיד. באו לפניו שניים -- רואה את הראשון, מסגירו או פוטרו או מחליטו; וחוזר ורואה את השני.
יד) [יב] אין הכוהן זקוק לבקש תחת אצילי ידיו של נגוע, או בין פחדיו, או בתוך הקמטים -- שמא יש שם נגע: שנאמר "לכל מראה, עיני הכוהן" (ויקרא יג,יב). וכן בהופך כולו לבן.
טו) וכיצד יעמוד לפני הכוהן, אם איש הוא -- נראה ערום, ועומד כעודר וכמוסק זיתים; ואם אישה היא -- נראית ערומה, ויושבת כעורכת וכמניקה את בנה, וכאורגת בעומדים שמגבהת את ידה הימנית, עד שייגלה בית השחי. אם היה הנגע נראה בהם בזמן שהם ערומים כך, הרי זה טמא; ואם אינו נראה בהם כשהם ערומים כך, אין נזקקין להן.
טז) וכשם שהאדם נראה לנגעו, כך הוא נראה לתגלחתו: שאם לא ייראה שיער בכל בשרו כשיעמוד ערום כעודר וכמוסק, או כשתשב האישה כמו שביארנו -- הרי זו תגלחת כשרה; ואין כוהן זקוק לחפש בשאר מקומות, שמא נשאר בהן שיער -- אף על פי שהוא צריך לגלח הכול, כמו שיתבאר.