הלכות תפילה פרק ח
א) תפילת הציבור, נשמעת תמיד; ואפילו היו בהן חטאים, אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילתן של רבים. לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד, כל זמן שיכול להתפלל בציבור. ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת, שאין תפילתו של אדם נשמעת בכל עת, אלא בבית הכנסת; וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו, ואינו נכנס לתוכה להתפלל, נקרא שכן רע.
ב) ומצוה לרוץ לבית הכנסת, שנאמר "ונדעה נרדפה לדעת את ה'" (הושע ו,ג); וכשייצא מבית הכנסת, אל יפסוע פסיעה גסה, אלא ילך מעט מעט. וכשייכנס לבית הכנסת, ייכנס שיעור שני פתחים, ואחר כך יתפלל, לקיים "לשמור מזוזות פתחיי" (משלי ח,לד).
ג) בית המדרש, גדול מבית הכנסת; וחכמים גדולים, אף על פי שהיו להם בעירם בתי כנסייות הרבה, לא היו מתפללין אלא במקום שהיו עוסקין בו בתורה -- והוא שיתפלל שם, תפילת הציבור.
ד) וכיצד היא תפילת הציבור, יהיה אחד מתפלל בקול רם, והכול שומעין. ואין עושין כן בפחות מעשרה גדולים ובני חורין, ושליח ציבור אחד מהם. ואפילו היו מקצתן שכבר התפללו, ויצאו ידי חובתן, משלימין להן לעשרה, והוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו.
ה) וכן אין אומרין קדושה, ולא קוראין בתורה ומברך לפניה ולאחריה, ולא מפטירין בנביאים, אלא בעשרה. [ה] וכן לא יהיה אחד מברך ברכת שמע, והכול שומעין ועונין אחריו אמן, אלא בעשרה; וזה הוא הנקרא פורס על שמע. ואין אומרים קדיש, אלא בעשרה; ואין הכוהנים נושאין ידיהן אלא בעשרה, והכוהנים מן המניין. שכל עשרה מישראל הן הנקראין עדה, שנאמר "עד מתיי לעדה" (במדבר יד,כז), והיו עשרה, שהרי יצאו יהושוע וכלב.
ו) וכל דבר שבקדושה, לא יהיה אלא בתוך עדה מישראל, שנאמר "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב,לב). וכל אלו הדברים, אם התחילו בהן בעשרה, והלכו מקצתם אף על פי שאין רשאין, יגמרו השאר.
ז) וצריך להיות העשרה כולן במקום אחד, ושליח ציבור עימהן במקום אחד. חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה, והיו תשעה בגדולה ואחד בקטנה, מצטרפין; תשעה בקטנה ואחד בגדולה, אין מצטרפין. ציבור בגדולה ושליח ציבור בקטנה, יוצאין ידי חובתן; ציבור בקטנה ושליח ציבור בגדולה, אין יוצאין ידי חובתן -- שהרי הוא מופלג מהן, ואינו עימהם במקום אחד: מפני שיש בגדולה פסין מכאן ומכאן, הרי היא כמופלגת מן הקטנה; ואין הקטנה מופלגת מן הגדולה, אלא הרי היא כקרן זווית שלה.
ח) וכן אם הייתה צואה בגדולה, אסור להתפלל ולקרות קרית שמע בקטנה; הייתה צואה בקטנה, מותר להתפלל ולקרות קרית שמע בגדולה, אם לא היה שם ריח רע, מפני שהיא מופלגת ממנה.
ט) שליח ציבור, מוציא את הרבים ידי חובתן. כיצד, בשעה שהוא מתפלל, והם שומעין, ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה -- הרי הן כמתפללין. במה דברים אמורים, במי שאינו יודע להתפלל; אבל היודע, אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפילת עצמו.
י) במה דברים אמורים, בשאר הימים, חוץ מראש השנה, ויום הכיפורים של שנת היובל; אבל בשני ימים אלו, שליח ציבור מוציא את היודע כשם שמוציא מי שאינו יודע, מפני שהן ברכות ארוכות, ואין רוב היודעין אותן יכולין לכוון דעתן כשליח ציבור. לפיכך אם רצה היודע, בשני ימים אלו, לסמוך על תפילת שליח ציבור להוציאו ידי חובתו -- הרשות בידו.
יא) אין ממנין שליח ציבור, אלא גדול שבציבור בחכמתו ובמעשיו; ואם היה זקן, הרי זה משובח ביותר. ומשתדלין להיות שליח ציבור, קולו עריב ורגיל לקרות. ומי שלא נתמלא זקנו, אף על פי שהוא חכם גדול, לא יהא שליח ציבור, מפני כבוד ציבור; אבל פורס הוא על שמע, משיביא שתי שערות אחר שלוש עשרה שנה.
יב) וכן העילג, כגון מי שקורא לעין אלף, או לאלף עין, וכל מי שאינו יכול להוציא את האותייות כתיקונן -- אין ממנין אותו שליח ציבור. והרב, ממנה אחד מתלמידיו להתפלל לפניו בציבור.
יג) הסומה, פורס על שמע, ונעשה שליח ציבור; אבל מי שכתפיו מגולות, אף על פי שהוא פורס על שמע, אינו נעשה שליח ציבור לתפילה, עד שיהיה עטוף.
הלכות תפילה פרק ט
א) סדר תפילות הציבור, כך הוא: בשחר, כל העם יושבין, ושליח ציבור יורד לפני התיבה, ועומד באמצע העם; ומתחיל ואומר קדיש, וכל העם עונים אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחן, ועונין אמן בסוף קדיש; ואחר כך אומר ברכו את ה' המבורך, והן עונים אחריו ברוך ה' המבורך, לעולם ועד; ומתחיל ופורס על שמע בקול רם, והן עונין אמן אחר כל ברכה וברכה, והיודע לברך ולקרות קורא עימו, עד שמברך גאל ישראל.
ב) והכול עומדין מיד, ומתפללין בלחש, ומי שאינו יודע להתפלל, עומד ושותק עד שיתפלל שליח ציבור בלחש עם שאר העם; וכל שיגמור תפילתו מן הציבור, יפסוע שלוש פסיעות לאחוריו, ויעמוד במקום שהגיע אליו בעת שיפסוע.
ג) ואחר שיפסוע שליח ציבור שלוש פסיעות לאחוריו, מתחיל ומתפלל בקול רם מתחילת הברכות, להוציא את מי שלא התפלל; והכול עומדין ושומעין, ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה, בין אלו שלא יצאו ידי חובתן, בין אלו שכבר יצאו ידי חובתן.
ד) ואומר קדושה, בברכה שלישית; וכיון שהגיע שליח ציבור לקדושה, יש רשות לכל אחד ואחד לחזור במקום שעמד בו בתפילה; וכשיגיע שליח ציבור למודים וכורע, כל העם שוחין מעט ולא ישחו יותר מדיי, ואומרים מודים אנחנו לך ה' אלוהינו ואלוהי כל בשר, יוצרנו יוצר בראשית -- ברכות והודאות לשמך הגדול והקדוש על שהחייתנו וקיימתנו, כן תחיינו ותחוננו, ותאסוף גלייותינו לחצרות קודשך, לשמור חוקיך ולעובדך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך. וכל האומר מודים מודים, משתקין אותו.
ה) ואחר שישלים כל התפילה, יישב וייפול על פניו, ויטה מעט הוא וכל הציבור, ויתחנן והוא נופל; ויישב ויגביה ראשו הוא ושאר העם, ומתחנן מעט בקול רם מיושב.
ו) ואחר כך יעמוד שליח ציבור לבדו, ואומר קדיש פעם שנייה, והן עונין כדרך שעונין בתחילה; ואומר והוא רחום, תהילה לדויד, הוא עומד, והן יושבין והן קוראין עימו; ואחר כך אומר ובא לציון, ואני זאת בריתי, ואתה קדוש, וקרא זה אל זה, וגומר הקדושה, והן עונין קדוש קדוש קדוש שלוש פעמים, וחוזר וקורא הקדושה תרגום, ואומר ותישאני רוח, וקוראהו תרגום, ואומר ה' ימלוך לעולם ועד, וקוראהו תרגום, כדי להבין לעם. [ו] ואלו הפסוקים שלפני הקדושה, ושל אחריה, עם תרגומן -- הן הנקראין סדר היום. ואחר כך מתחנן בדברי תחנונים ובפסוקי רחמים, ואומר קדיש, וכל העם עונין כדרכן; ונפטרין.
ז) כל האומר בתחנונים, מי שריחם על קן ציפור שלא ייקח האם על הבנים, או שלא ישחוט אותו ואת בנו ביום אחד, ירחם עלינו, וכיוצא בעניין זה -- משתקין אותו, מפני שמצוות אלו גזירת הכתוב הן, ואינן רחמים: שאילו היו מפני הרחמים, לא התיר לנו שחיטה כל עיקר.
ח) וכן לא ירבה בכינויים של שם ויאמר "האל הגדול הגיבור והנורא" (דברים י,יז) החזק והאמיץ והעיזוז, שאין כוח באדם להגיע סוף שבחו של הקדוש ברוך הוא -- אלא אומר, מה שאמר משה רבנו.
ט) [ח] במנחה, אומר שליח ציבור והוא רחום, אשרי יושבי ביתך, אשרי העם שככה לו, תהילה לדויד -- קורא הוא והעם מיושב; ועומד שליח ציבור ואומר קדיש, והם עונין אחריו אמן כדרכן, ומתפללין כולן בלחש; ואחר כך חוזר שליח ציבור, ומתפלל בקול רם כדרך שעשה בשחרית, עד שישלים כל התפילה; ויושב הוא והן, ונופלין על פניהן ומתחנן; ומגביה ראשו הוא והן, ומתחנן מעט מיושב כדרך שעשה בשחרית; ועומד ואומר קדיש, וכל העם עונין כדרכן; ונפטרין למעשיהן.
י) [ט] בערב, כל העם יושבין, והוא עומד ואומר והוא רחום, ברכו את ה' המבורך, והן עונין ברוך ה' המבורך, לעולם ועד; ומתחיל לפרוס על שמע, ואומר קדיש, ואחר כך הכול עומדין ומתפללין בלחש; וכשמשלימין, אומר קדיש; והן נפטרין. ואינו חוזר להתפלל בקול רם ערבית, לפי שאין תפילת ערבית חובה; לפיכך לא יברך ברכות לבטלה, שאין כאן אדם שנתחייב בהן כדי להוציאו.
יא) [י] בלילי שבתות, חוזר שליח ציבור אחר שמתפלל בלחש עם הציבור, ומתפלל בקום רם; אבל אינו מתפלל שבע, אלא ברכה אחת מעין שבע. וכך, הוא אומרה: ברוך אתה ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקוב, האל הגדול הגיבור והנורא, אל עליון קונה ברחמיו שמיים וארץ, גומל חסדים טובים וקונה הכול, מגן אבות בדברו, מחיה מתים במאמרו, המלך הקדוש שאין כמוהו, המניח לעמו בשבת קודשו, כי בם רצה להניח להם; לפניו נעבוד ביראה ופחד, ונודה לשמו בכל יום תמיד, מעון הברכות, אדון השלום, מברך השביעי ומקדש השבת ומניח בקדושה לעם מדשני עונג, זכר למעשה בראשית; אלוהינו ואלוהי אבותינו, רצה נא במנוחתנו... ברוך אתה ה', מקדש השבת. ואומר קדיש; וכל העם נפטרין.
יב) [יא] ולמה תיקנו חכמים זה, מפני שרוב העם באין להתפלל ערבית בלילי שבת, ויהיה שם מי שנתאחר לבוא ולא השלים תפילתו; ויישאר לבדו בבית הכנסת, ויבוא לידי סכנה. לפיכך חוזר שליח ציבור ומתפלל, כדי שיתעכבו כל העם עד שישלים תפילתו המתאחר, וייצא עימהן.
יג) [יב] לפיכך יום טוב שחל להיות בשבת, או יום הכיפורים, או ראש חודש -- אין שליח ציבור היורד ערבית לפני התיבה מזכיר עניין היום בברכה זו, אלא חותם בה מקדש השבת בלבד, לפי שלא נתחייב היום בברכה זו.
יד) [יג] בשבתות וימים טובים, כשגומר שליח ציבור תפילת שחרית בקול רם, אומר קדיש ואחר כך תהילה לדויד, ואומר קדיש, ומתפללין מוסף בלחש, וחוזר ומתפלל מוסף בקול רם כדרך שעשה בשחרית; ואומר קדיש אחר תפילת מוסף, והעם נפטרין. ואין אומרין קדושה ולא תחנונים אחר תפילת שחרית כשאר הימים, אלא אומר אותה קודם תפילת המנחה.
טו) כיצד, קורא תהילה לדויד, ואומר סדר היום ודברי תחנונים, ואומר קדיש; ומתפללין מנחה, וחוזר ומשמיע תפילת מנחה בקול רם, ואומר קדיש.
טז) [יד] בראשי חודשים ובחולו של מועד, אומר סדר היום אחר תפילת מוסף. במוצאי שבת, אומר סדר היום גם אחר תפילת הערב, ואומר קדיש; ואחר כך, מבדיל.
הלכות תפילה פרק י
א) מי שהתפלל ולא כיוון את ליבו, יחזור ויתפלל בכוונה; ואם כיוון את ליבו בברכה ראשונה, שוב אינו צריך. מי שטעה באחת משלוש ברכות הראשונות, חוזר לראש; ואם טעה באחת משלוש ברכות אחרונות, חוזר לעבודה; ואם טעה באחת מן האמצעייות, חוזר לתחילת ברכה שטעה בה, ומשלים תפילתו על הסדר. וכן שליח ציבור שטעה כשהוא מתפלל בקול רם, על דרך זו הוא חוזר.
ב) אבל אם טעה שליח ציבור כשהוא מתפלל בלחש, אני אומר שאינו חוזר ומתפלל בלחש פעם שנייה, מפני טורח ציבור, אלא סומך על התפילה שמתפלל בקול רם; והוא שאם טעה בה, לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר.
ג) שליח ציבור שטעה ונבהל, ולא ידע מהיכן יתחיל, ושהה שעה -- יעמוד אחר תחתיו. ואם טעה בברכת המינים, אין ממתינין לו, אלא מיד יעמוד אחר תחתיו, שמא מינות נזרקה בו -- והוא, שלא התחיל בה, אבל אם התחיל בה, ממתינין לו שעה. ולא יהא השני סרבן, באותה שעה.
ד) ומהיכן הוא מתחיל, מתחילת ברכה שטעה בה הראשון, אם טעה באחת מן האמצעייות; אבל אם טעה באחת משלוש ראשונות, מתחיל השני מן הראש, ואם טעה באחת מן האחרונות, יתחיל השני מן העבודה.
ה) האומר איני יורד לפני התיבה, מפני שבגדיי צבועים, אף בלבנים, לא יעבור באותה תפילה. אמר איני עובר, מפני שיש ברגליי סנדל, אף יחף, לא יעבור.
ו) מי שנסתפק לו אם התפלל אם לא התפלל, אינו חוזר ומתפלל, אלא אם כן התפלל תפילה זו, על דעת שהיא נדבה -- שאם רצה יחיד להתפלל כל היום כולו תפילת נדבה, יתפלל. מי שהיה עומד בתפילה ונזכר שכבר התפלל, פוסק ואפילו באמצע הברכה; ואם הייתה תפילת ערבית, אינו פוסק, שלא התפלל אותה מתחילה, אלא על דעת שאינה חובה.
ז) מי שטעה והתפלל של חול בשבת, יצא; ואם נזכר והוא בתוך התפילה, גומר ברכה שהתחיל בה, וחוזר ומתפלל של שבת. במה דברים אמורים, בערבית או בשחרית או במנחה. אבל במוסף, פוסק אפילו באמצע הברכה; וכן אם השלים תפילה של חול על דעת שהוא מוסף, חוזר ומתפלל מוסף. אחד שבת, ואחד יום טוב, ואחד ראש חודש.
ח) מי שטעה בימות הגשמים, ולא אמר מוריד הגשם ולא מוריד הטל, חוזר לראש; ואם הזכיר הטל, אינו חוזר. ואם טעה בימות החמה, ואמר מוריד הגשם, חוזר לראש; ואם לא הזכיר טל, אין מחזירין אותו, שאין הטל נעצר, ואינו צריך בקשה.
ט) מי ששכח השאלה בברכת השנים, אם נזכר קודם שומע תפילה, שואל את הגשמים, בשומע תפילה. ואם נזכר אחר שבירך שומע תפילה, חוזר לברכת השנים; ואם לא נזכר עד שהשלים כל תפילתו, חוזר ומתפלל שנייה.
י) טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא, אם נזכר קודם שישלים תפילתו, חוזר לעבודה ומזכיר. ואם נזכר אחר שהשלים תפילתו, חוזר לראש; ואם היה רגיל לומר דברי תחנונים אחר תפילתו, ונזכר אחר שהשלים תפילתו קודם שיעקור רגליו, חוזר לעבודה.
יא) במה דברים אמורים, בחולו של מועד, או בשחרית ובמנחה של ראשי חודשים; אבל ערבית של ראש חודש, אם לא הזכיר, אינו חוזר.
יב) כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל, שליח ציבור חוזר ומתפלל, אם טעה כמותו בעת שמתפלל בקול רם: חוץ משחרית של ראש חודש, שאם שכח שליח ציבור ולא הזכיר יעלה ויבוא עד שהשלים תפילתו, אין מחזירין אותו, מפני טורח ציבור -- שהרי תפילת המוספין לפניו, שהוא מזכיר בה ראש חודש.
יג) עשרת ימים שמראש השנה עד יום הכיפורים, טעה וחתם בהם בברכה שלישית האל הקדוש, חוזר לראש. טעה וחתם באחת עשרה אוהב צדקה ומשפט, חוזר לתחילת הברכה, וחותם בה המלך המשפט, ומתפלל והולך על הסדר; ואם לא נזכר עד שהשלים תפילתו, חוזר לראש. אחד יחיד, ואחד ציבור.
יד) טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת, אם נזכר קודם שומע תפילה, מבדיל בשומע תפילה; ואם נזכר אחר שומע תפילה, משלים תפילתו, ואינו צריך לחזור. וכן מי שלא הזכיר על הניסים בחנוכה ובפורים, ועננו בתפילת תענית, אינו חוזר ומתפלל -- אחד יחיד ואחד ציבור. ואם נזכר קודם שיעקור את רגליו, אומר עננו אבינו... כי אתה שומע תפילה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה; יהיו לרצון אמרי פי.
טו) שכח ולא התפלל מנחה בערב שבת, יתפלל ערבית שתיים של שבת; וכן ביום טוב. שכח ולא התפלל מנחה בשבת, או ביום טוב, מתפלל במוצאיהן ערבית שתיים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשנייה; ואם הבדיל בשתיהן, או לא הבדיל באחת מהן, יצא -- אבל אם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה, חוזר ומתפלל תפילה שלישית, מפני שהראשונה לא עלתה לו, מפני שהקדימה לתפילה שהיא תפילת ערבית. וכל המתפלל שתי תפילות, אפילו שחרית ומוסף, לא יתפלל זו אחר זו, אלא ישהה בין תפילה לתפילה, כדי שתתחונן דעתו עליו.
טז) אסור לו למתפלל בציבור, שיקדים תפילתו לתפילת הציבור. הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור מתפללין בלחש, אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדושה, יתפלל. ואם לאו, ימתין עד שיגיע שליח ציבור להתפלל בקול רם, ויתפלל עימו בלחש מילה במילה, עד שיגיע שליח ציבור לקדושה; ועונה הקדושה עם הציבור, ומתפלל שאר תפילה לעצמו. ואם התחיל להתפלל קודם שליח ציבור, והגיע שליח ציבור לקדושה, לא יפסיק, ולא יענה קדושה עימהן; וכן לא יענה אמן יהא שמיה רבא מברך, והוא באמצע התפילה -- ואין צריך לומר, בשאר הברכות.