הלכות ספר תורה פרק ח
א) פרשה פתוחה, יש לה שתי צורות -- אם גמר באמצע השיטה, מניח שאר השיטה פנוי, ומתחיל הפרשה שהיא פתוחה מתחילת השיטה השנייה, כגון זה [איור הושמט כאן]. במה דברים אמורים, שנשאר מן השיטה ריוח כשיעור תשע אותייות; אבל אם לא נשאר אלא מעט, או אם גמר בסוף השיטה, מניח שיטה שנייה כולה פנויה בלא כתב, ומתחיל הפרשה הפתוחה מתחילת שיטה השלישית, כגון זה [איור הושמט כאן].
ב) ופרשה סתומה, יש לה שלוש צורות -- אם גמר באמצע השיטה, מניח ריוח כשיעור, ומתחיל לכתוב בסוף השיטה מתחילת הפרשה שהיא סתומה, עד שיימצא הריוח באמצע, כגון זה [איור הושמט כאן]. ואם לא נשאר מן השיטה כדי להניח הריוח כשיעור, ולכתוב בסוף השיטה תיבה אחת, יניח הכול פנוי ויניח מעט ריוח מראש שיטה שנייה, ויתחיל לכתוב הפרשה הסתומה מאמצע שיטה שנייה, כגון זה [איור הושמט כאן]. ואם גמר בסוף השיטה, מניח מתחילת שיטה שנייה כשיעור הריוח, ומתחיל לכתוב הסתומה מאמצע השיטה, כגון זה [איור הושמט כאן]. נמצאת אומר, שפרשה פתוחה, תחילתה בתחילת השיטה לעולם; ופרשה סתומה, תחילתה מאמצע השיטה לעולם.
ג) ספר תורה שאינו מוגה במלא וחסר, אפשר לתקנו ולהגיהו כמו שביארנו; אבל אם טעה בריוח הפרשייות וכתב פתוחה סתומה, או סתומה פתוחה, או שהפסיק בריוח והניח פנוי במקום שאין בו פרשה, או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה, או ששינה צורת השירות -- הרי זה פסול, ואין לו תקנה, אלא לסלק את כל הדף שטעה בו.
ד) ולפי שראיתי שיבוש גדול בכל הספרים שראיתי בדברים אלו, וכן בעלי המסורות שכותבין ומחברין להודיע הסתומות והפתוחות, נחלקים בדברים אלו, במחלוקת הספרים שסומכין עליהן -- ראיתי לכתוב הנה כל פרשייות התורה, הסתומות והפתוחות, וצורות השירות, כדי לתקן עליהן כל הספרים ולהגיה מהן.
ה) וספר שסמכנו עליו בדברים אלו, הוא הספר הידוע במצריים, שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים, שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים; ועליו, היו הכול סומכין, לפי שהגיהו בן אשר ודיקדק בו שנים הרבה, והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו. ועליו, סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו.
ו) ספר בראשית -- יהי רקיע, יקוו המים, יהי מארת, ישרצו המים, תוצא הארץ, ויכלו, אלה תולדות השמים, כולן פתוחות, והן שבע פרשייות; אל האשה אמר, ולאדם אמר, שתיהן סתומות; ויאמר ה' אלהים, פתוחה; והאדם ידע, זה ספר, ויחי שת, ויחי אנוש, ויחי קינן, ויחי מהללאל, ויחי ירד, ויחי חנוך, ויחי מתושלח, ויחי למך, ויחי נח, אחת עשרה פרשייות אלו, כולן סתומות; וירא ה', אלה תולדת נח, שתיהן פתוחות; ויאמר אלהים לנח, וידבר אלהים אל נח, ויאמר אלהים אל נח, שלושתן סתומות; ויהיו בני נח, ואלה תולדת בני נח, שתיהן פתוחות; וכנען ילד, ולשם ילד, שתיהן סתומות; ויהי כל הארץ, אלה תולדת שם, שתיהן פתוחות; וארפכשד חי, ושלח חי, ויחי עבר, ויחי פלג, ויחי רעו, ויחי שרוג, ויחי נחור, ויחי תרח, כולן סתומות, והן שמונה פרשייות; ויאמר ה' אל אברם, ויהי רעב, ויהי בימי אמרפל, שלושתן פתוחות; אחר הדברים, ושרי אשת אברם, ויהי אברם, ויאמר אלהים אל אברהם, ארבעתן סתומות; וירא אליו, פתוחה; ויסע משם, וה' פקד, שתיהן סתומות; ויהי בעת ההוא, ויהי אחר, ויהי אחרי הדברים, ויהיו חיי שרה, ארבעתן פתוחות; ואברהם זקן, סתומה; ויסף אברהם, ואלה תלדת ישמעאל, ואלה תולדת יצחק, ויהי רעב, ארבעתן פתוחות; ויהי עשו, ויהי כי זקן יצחק, ויצא יעקב, שלושתן סתומות; וישלח יעקב, פתוחה; ויבא יעקב, ותצא דינה, שתיהן סתומות; ויאמר אלהים, וירא אלהים, ויהיו בני יעקב, ואלה תלדות עשו, ארבעתן פתוחות; אלה בני שעיר, סתומה; ואלה המלכים, וישב יעקב, ויהי בעת, שלושתן פתוחות; ויוסף הורד מצרימה, סתומה; ויהי אחר הדברים, ויהי מקץ, שתיהן פתוחות; ויגש אליו, ואלה שמות, ואת יהודה, שלושתן סתומות; ויהי אחרי הדברים, ויקרא יעקב, שמעון ולוי, יהודה, זבולן, יששכר, כולן פתוחות, והן שש; דן, גד, מאשר, נפתלי, בן פרת יוסף, חמשתן סתומות; בנימין, פתוחה. מניין הפתוחות, שלוש וארבעים; והסתומות, שמונה וארבעים: הכול, אחת ותשעים פרשייות.
ז) ספר ואלה שמות -- ויקם מלך חדש, וילך איש, ויהי בימים הרבים, שלושתן פתוחות; ומשה היה רעה, סתומה; וילך משה, ויאמר ה' אל אהרן, שתיהן פתוחות; וידבר אלהים אל משה, סתומה; וידבר ה' אל משה, וידבר ה' אל משה ואל אהרן, שתיהן פתוחות; אלה ראשי בית אבתם, וידבר ה' אל משה, שתיהן סתומות; ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך, ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, שתיהן פתוחות; ויאמר ה' אל משה כבד, ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן, שתיהן סתומות; ויאמר ה' אל משה בא, פתוחה; ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן, ויאמר ה' אל משה השכם, שתיהן סתומות; ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, שתיהן פתוחות; ויאמר ה' אל משה השכם, סתומה; ויאמר ה' אל משה, ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, שתיהן פתוחות; ויאמר ה' אל משה נטה ידך, סתומה; ויאמר... ויהי חשך, ויאמר... עוד נגע אחד, שתיהן פתוחות; ויאמר משה, ויאמר ה' אל משה, ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, שלושתן סתומות; ויקרא משה, פתוחה; ויהי בחצי הלילה, סתומה; ויסעו בני ישראל, ויאמר ה' אל משה ואהרן, שתיהן פתוחות; ויהי בעצם, סתומה; וידבר... קדש לי, והיה כי יבאך, שתיהן פתוחות; ויהי בשלח, סתומה; וידבר ה'... וישבו ויחנו, ויאמר ה' אל משה מה תצעק, ויאמר ה' נטה את ידך, אז ישיר משה, ותקח מרים, חמשתן פתוחות; ויסע משה, ויבאו אילמה, ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר, שלושתן סתומות; וידבר ה' אל משה, פתוחה; ויאמר ה' אל משה, סתומה; ויסעו כל עדת, ויבא עמלק, ויאמר ה' אל משה כתב, וישמע יתרו, בחדש השלישי, חמשתן פתוחות; וידבר אלהים את כל הדברים, אנכי, לא תשא, שלושתן סתומות; זכור, פתוחה; כבד, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב, לא תענה, לא תחמד, לא תחמד, כולן סתומות, והן שבע; וכל העם, פתוחה; ויאמר ה' אל משה, סתומה; ואלה המשפטים, פתוחה; וכי ימכר, מכה איש, וכי יזד, ומכה אביו, וגנב איש, ומקלל אביו, וכי יריבן, וכי יכה איש, וכי ינצו אנשים, וכי יכה איש, כולן סתומות, והן עשר; וכי יגח שור, פתוחה; וכי יפתח, וכי יגף, כי יגנב איש, כי יבער איש, כי תצא אש, כי יתן, כי יתן איש, כולן סתומות, והן שבע; וכי ישאל, פתוחה; וכי יפתה, מכשפה, זבח לאלהים, שלושתן סתומות; אם כסף, פתוחה; אלהים לא תקלל, לא תשא, כי תפגע, כי תראה, לא תטה, חמשתן סתומות; הנה אנכי, פתוחה; לא תהיה משכלה, סתומה; ואל משה אמר, פתוחה; ויאמר ה', סתומה; וידבר ה', פתוחה; ועשו ארון, סתומה; ועשית שלחן, ועשית מנרת, שתיהן פתוחות; ואת המשכן, סתומה; ועשית את הקרשים, פתוחה; ועשית פרכת, ועשית את המזבח, ועשית את חצר המשכן, ואתה תצוה, ואתה הקרב, חמשתן סתומות; ועשו את האפד, פתוחה; ועשית משבצת, ועשית חשן, ועשית את מעיל, ועשית ציץ, וזה הדבר, וזה אשר תעשה, כולן סתומות, והן שש; ועשית מזבח, וידבר דכי תשא, וידבר דועשית כיור, וידבר דבשמים, ארבעתן פתוחות; ויאמר דקח לך סמים, וידבר דראה קראתי, שתיהן סתומות; ויאמר ה', פתוחה; ויתן אל משה, סתומה; וידבר דלך רד, ויפן וירד, שתיהן פתוחות; וידבר דלך עלה, סתומה; ויאמר משה, ויאמר ה' אל משה, ויאמר ה' אל משה פסל, ויאמר ה' אל משה כתב, ארבעתן פתוחות; ויקהל משה, סתומה; ויאמר משה, ויאמר משה אל בני ישראל, שתיהן פתוחות; ויעשו כל חכם לב, סתומה; ויעש יריעת, פתוחה; ויעש את הקרשים, סתומה; ויעש בצלאל, ויעש את השלחן, ויעש את המנרה, ויעש את מזבח הקטרת, ארבעתן פתוחות; ויעש את מזבח העלה, ויעש את הכיור, ויעש את החצר, אלה פקודי, כל הזהב, חמשתן סתומות; ויעש את האפד, פתוחה; ויעשו את אבני, סתומה; ויעש את החשן, ויעש את מעיל, שתיהן פתוחות; ויעשו את הכתנת שש, ויעשו את ציץ, ותכל, שלושתן סתומות; ויביאו את המשכן, וידבר דביום החדש, שתיהן פתוחות; ויהי בחדש הראשון, ויקח, ויתן את השלחן, וישם את המנרה, וישם את מזבח, וישם את מסך, וישם את הכיר, ויקם את החצר, כולן סתומות, והן שמונה; ויכס הענן, פתוחה. מניין הפתוחות, תשע ושישים; ומניין הסתומות, חמש ותשעים: הכול, מאה וארבע ושישים פרשייות.
ח) ספר ויקרא -- ואם מן הצאן, סתומה; ואם מן העוף, פתוחה; ונפש כי תקריב, וכי תקרב, ואם מנחה על המחבת, ואם מנחת מרחשת, ואם תקריב, חמשתן סתומות; ואם זבח, ואם מן הצאן, ואם עז, וידבר, ואם כל עדת, אשר נשיא, ואם נפש, ואם כבש, ונפש כי תחטא, כולן פתוחות, והן תשע; ואם לא תשיג, וידבר ה', שתיהן סתומות; ואם נפש, וידבר דנפש, וידבר דצו, שלושתן פתוחות; וזאת תורת, סתומה; וידבר דזה קרבן, וידבר דדבר אל אהרן, וזאת תורת האשם, וזאת תורת זבח, וידבר דדבר אל בני ישראל, וידבר דקח את אהרן, כולן פתוחות, והן שש; ויהי ביום השמיני, סתומה; וידבר ה' אל אהרן, וידבר משה, וידבר ה' אל משה, שלושתן פתוחות; וזה לכם, וכי ימות, שתיהן סתומות; וידבר דאשה כי תזריע, וידבר דאדם כי יהיה, נגע צרעת, ובשר, ארבעתן פתוחות; או בשר, סתומה; ואיש או אשה, פתוחה; ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם, ואיש כי ימרט, והבגד, שלושתן סתומות; וידבר דזאת תהיה, פתוחה; ואם דל, סתומה; וידבר דכי תבאו, וידבר דדברו אל בני ישראל, שתיהן פתוחות; ואיש כי תצא, סתומה; ואשה כי תהיה, פתוחה; ואשה כי יזוב, סתומה; וידבר דאחרי מות, וידבר דדבר אל אהרן, וידבר דדבר אל בני ישראל, שלושתן פתוחות; איש איש, ערות אביך, ערות אשת אביך, ערות אחותך, ערות בת בנך, ערות בת אשת, ערות אחות אביך, ערות אחות אמך, ערות אחי אביך, ערות כלתך, ערות אשת אחיך, ערות אשה ובתה, כולן סתומות, והן שתים עשרה; וידבר דדבר אל כל עדת, וכי תבאו אל, שתיהן פתוחות; וכי יגור, סתומה; וידבר דאשר יתן מזרעו, ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים, שתיהן פתוחות; והכהן הגדול, וידבר דדבר אל אהרן, שתיהן סתומות, וידבר דוינזרו, וידבר דדבר אל אהרן ואל בניו, שתיהן פתוחות; וידבר דשור או כשב, סתומה; וידבר דדבר אל בני ישראל, אלה מועדי ה', וידבר דכי תבאו אל הארץ, שלושתן פתוחות; וספרתם לכם, סתומה; וידבר דבחדש השביעי, פתוחה; וידבר דאך בעשור, סתומה; וידבר דבחמישה עשר יום, וידבר דצו את בני ישראל, ולקחת סלת, שלושתן פתוחות; ויצא בן אשה, סתומה; וידבר דהוצא את המקלל, וידבר דבהר סיני, שתיהן פתוחות; וספרת לך, כי ימוך אחיך, ואיש כי ימכר, וכי ימוך אחיך ומטה, וכי ימוך אחיך עמך, וכי תשיג יד, כולן סתומות, והן שש; אם בחקתי, ואם לא תשמעו לי, שתיהן פתוחות; ואם בזאת, סתומה; וידבר דאיש כי יפלא, פתוחה; ואם בהמה, סתומה. מניין הפתוחות, שתיים וחמישים; והסתומות, שש וארבעים: הכול, שמונה ותשעים.
ט) ספר במדבר סיניי -- ויהיו בני ראובן, סתומה; לבני שמעון, לבני גד, לבני יהודה, לבני יששכר, לבני זבולן, לבני יוסף, לבני מנשה, לבני בנימן, לבני דן, לבני אשר, בני נפתלי, אלה הפקדים, וידבר דאך את מטה לוי, וידבר דאיש על דגלו, כולן פתוחות, והן ארבע עשרה; דגל מחנה ראובן, ונסע אהל, דגל מחנה אפרים, דגל מחנה דן, ארבעתן סתומות; אלה פקודי, ואלה תולדת, וידבר דהקרב, וידבר דואני, וידבר דפקד, חמשתן פתוחות; ולקהת, ויאמר דפקד, שתיהן סתומות; וידבר דקח, וידבר דנשא, וידבר דאל תכריתו, וידבר דנשא, ארבעתן פתוחות; בני מררי, ופקודי בני גרשון, שתיהן סתומות; וידבר דצו, וידבר דאיש או אשה כי יעשו, וידבר דאיש כי תשטה, וידבר דאיש או אשה כי יפלא, וידבר דדבר אל אהרן, חמשתן פתוחות; יברכך, יאר, ישא, ושמו, ויהי ביום כלות משה, ויהי המקריב, כולן סתומות, והן שש; ביום השני, ביום השלישי, ביום הרביעי, ביום החמישי, ביום הששי, ביום השביעי, ביום השמיני, ביום התשיעי, ביום העשירי, ביום עשתי עשר, ביום שנים עשר, זאת חנכת, וידבר דבהעלתך, וידבר דקח את הלוים, כולן פתוחות, והן ארבע עשרה; וידבר דזאת אשר ללוים, סתומה; וידבר דויעשו, וידבר דכי יהיה טמא, שתיהן פתוחות; וביום הקים, סתומה; וידבר דעשה לך, ויהי בשנה השנית, שתיהן פתוחות; ויאמר משה לחבב, ויהי בנסע, שתיהן סתומות; ויהי העם כמתאננים, ויאמר דאספה לי, ויאמר דהיד ה' תקצר, ותדבר מרים, ארבעתן פתוחות; ויאמר ה' פתאם, סתומה; ויאמר דואביה, וידבר דשלח לך, ויאמר דעד אנה ינאצני, וידבר דעד מתי, וידבר דכי תבאו, וידבר דבבאכם, כולן פתוחות, והן שש; וכי תשגו, ואם נפש אחת, שתיהן סתומות; ויהיו בני ישראל, פתוחה; ויאמר דמות יומת, סתומה; ויאמר דועשו להם, ויקח קרח, שתיהן פתוחות; וידבר דהבדלו, וידבר דהעלו, וידבר דאמר אל אלעזר, שלושתן סתומות; וילנו, פתוחה; וידבר דהרמו, סתומה; וידבר דוקח מאתם, ויאמר דהשב, ויאמרו בני ישראל, שלושתן פתוחות; ויאמר ה' אל אהרן, סתומה; וידבר ה' אל אהרן, פתוחה; ולבני לוי, סתומה; וידבר דואל הלוים, וידבר דזאת חקת, ויבאו בני ישראל, וידבר דקח את המטה, ארבעתן פתוחות; ויאמר דיען לא האמנתם, וישלח משה, שתיהן סתומות; ויסעו מקדש, פתוחה; וישמע הכנעני, סתומה; ויסעו מהר ההר, פתוחה; אז ישיר, סתומה; וישלח ישראל, פתוחה; וירא בלק, סתומה; וישב ישראל, וידבר דפינחס, וידבר דצרור, ויאמר ה', ארבעתן פתוחות; בני שמעון, בני גד, בני יהודה, בני יששכר, בני זבולן, בני יוסף, אלה בני אפרים, בני בנימן, אלה בני דן, בני אשר, בני נפתלי, כולן סתומות, והן אחת עשרה; וידבר ה', פתוחה; ואלה פקודי הלוי, ותקרבנה, שתיהן סתומות; ויאמר דכן בנות צלפחד, ויאמר דעלה, שתיהן פתוחות; וידבר משה, סתומה; וידבר דצו, וביום השבת, ובראשי חדשיכם, שלושתן פתוחות; ובחדש הראשון, וביום הבכורים, שתיהן סתומות; ובחדש השביעי, פתוחה; ובעשור, ובחמישה עשר, וביום השני, וביום השלישי, וביום הרביעי, וביום החמישי, וביום הששי, וביום השביעי, ביום השמיני, כולן סתומות, והן תשע; וידבר משה, וידבר ה', שתיהן פתוחות; ויצאו משה ואלעזר, ויאמר אלעזר, ויאמר דשא, שלושתן סתומות; ומקנה רב, פתוחה; ויאמרו אם מצאנו, ויגשו אליו, שתיהן סתומות; ויאמר אליהם משה, אלה מסעי, שתיהן פתוחות; וישמע הכנעני, וידבר דבערבת, שתיהן סתומות; וידבר דצו את בני ישראל, וידבר דאלה שמות האנשים, וידבר דבערבת מואב, וידבר דדבר אל בני ישראל, ויקרבו ראשי, חמשתן פתוחות. מניין הפתוחות, שתיים ותשעים; והסתומות, שש ושישים: הכול, מאה ושמונה וחמישים פרשייות.
י) ספר אלה הדברים -- ויאמר ה' אלי, ונפן ונעבר, וידבר ה', ויאמר ה' אלי ראה, ואתחנן, חמשתן סתומות; ועתה ישראל, כי תוליד בנים, אז יבדיל, ויקרא משה, ארבעתן פתוחות; אנכי, לא תשא, שמור, כבד, לא תרצח, ולא תנאף, ולא תגנב, ולא תענה, ולא תחמד, ולא תתאוה, את הדברים, כולן סתומות, והן אחת עשרה; שמע ישראל, פתוחה; והיה כי יביאך, לא תנסו, כי ישאלך בנך, כי יביאך, ארבעתן סתומות; והיה עקב, פתוחה; כי תאמר, סתומה; כל המצוה, והיה אם שכח תשכח, שמע ישראל, בעת ההוא, ועתה ישראל, חמשתן פתוחות; כי הארץ, והיה אם שמע, כי אם שמר תשמרון, ראה אנכי, והיה כי יביאך, כי ירחיב, כי יכרית, כולן סתומות, והן שבע; כי יקום, פתוחה; כי יסיתך, כי תשמע, בנים אתם, לא תאכל, את זה תאכלו, כל צפור טהרה, כולן סתומות, והן שש; עשר תעשר, פתוחה; מקצה שלוש שנים, מקץ שבע שנים, כי יהיה בך אביון, כי ימכר לך, ארבעתן סתומות; כל הבכור, שמור את חדש, שתיהן פתוחות; שבעה שבעת, סתומה; חג הסכת, פתוחה; שפטים ושטרים, לא תטע לך, לא תזבח, כי ימצא בקרבך, ארבעתן סתומות; כי יפלא, פתוחה; כי תבא, לא יהיה לכהנים, וזה יהיה, וכי יבא הלוי, כי אתה בא, כי יכרית, כולן סתומות, והן שש; וכי יהיה איש, פתוחה; לא תסיג, לא יקום עד, כי תצא למלחמה, כי תקרב אל עיר, כי תצור, חמשתן סתומות; כי ימצא חלל, פתוחה; כי תצא למלחמה, כי תהיין לאיש, כי יהיה לאיש, וכי יהיה באיש, לא תראה את שור, לא תראה את חמור, לא יהיה כלי גבר, כולן סתומות, והן שבע; כי יקרא, פתוחה; כי תבנה, לא תחרש, גדלים, כי יקח איש, ואם אמת היה, כי ימצא איש, כי יהיה נערה בתולה, ואם בשדה ימצא, כי ימצא, לא יקח איש, לא יבא פצוע, לא יבא ממזר, לא יבא עמוני, לא תתעב אדמי, כי תצא מחנה, לא תסגיר, לא תהיה קדשה, לא תשיך, כי תדר נדר, כי תבא בכרם, כי תבא בקמת, כי יקח איש אשה, כי יקח איש אשה חדשה, כי ימצא, השמר בנגע הצרעת, כי תשה ברעך, לא תעשק שכיר עני, לא יומתו אבות, לא תטה, כי תקצר, כי תחבט, כי יהיה ריב, כי ישבו אחים, כי ינצו אנשים, לא יהיה לך בכיסך, כולן סתומות, והן חמש ושלושים; זכור את אשר עשה, והיה כי תבוא, שתיהן פתוחות; כי תכלה לעשר, היום הזה, שתיהן סתומות; ויצו משה וזקני ישראל, פתוחה; וידבר משה, ויצו משה את העם, ארור האיש אשר יעשה פסל, ארור מקלה, ארור מסיג, ארור משגה, ארור מטה, ארור שכב עם כל בהמה, ארור שכב עם אחתו, ארור שכב עם חתנתו, ארור מכה, ארור לקח שחד, ארור אשר לא יקים, כולן סתומות, והן שלוש עשרה; והיה אם שמוע, והיה אם לא תשמע, שתיהן פתוחות; אלא דברי הברית, סתומה; ויקרא משה, אתם נצבים, שתיהן פתוחות; והיה כי יבאו, כי המצוה, ראה נתתי, שלושתן סתומות; וילך משה, פתוחה; ויקרא משה, סתומה; ויאמר ה' אל משה הן, האזינו השמים, ויבא משה, וידבר ה' אל משה בעצם, וזאת הברכה, חמשתן פתוחות; וזאת ליהודה, סתומה; וללוי, פתוחה; לבנימן, וליוסף, ולזבולן, ולגד, ולדן, ולאשר, ויעל משה, כולן סתומות, והן שבע. מניין הפתוחות של ספר זה, ארבע ושלושים; והסתומות, מאה וארבע ועשרים: הכול, מאה ושמונה וחמישים. ומניין הפתוחות של כל התורה, מאתיים ותשעים; ומניין הסתומות, שלוש מאות ותשעה ושבעים: הכול, שש מאות ושישים ותשעה.
יא) צורת שירת האזינו (דברים לב,א-מג) -- כל שיטה ושיטה, יש באמצע ריוח אחד כצורת הפרשה הסתומה, ונמצא כל שיטה חלוקה לשתיים; וכותבין אותה בשבע ושישים שיטות. ואלו הן התיבות שבראש כל שיטה ושיטה: האזינו, יערף, כשעירם, כי, הצור, אל, שחת, הלה', הלוא, זכר, בהנחל, יצב, כי, ימצאהו, יסבבנהו, כנשר, ה', ירכבהו, וינקהו, חמאת, בני, ודם, שמנת, וינבל, בתועבת, אלהים, לא, ותשכח, מכעס, אראה, בנים, כעסוני, בגוי, ותיקד, ותלהט, חצי, וקטב, עם, גם, אשביתה, פן, ולא, ואין, יבינו, ושנים, וה', ואיבינו, ומשדמת, אשכלת, וראש, חתום, לעת, וחש, ועל, ואפס, צור, ישתו, יהי, ואין, מחצתי, כי, אם, אשיב, אשכיר, מדם, הרנינו, ונקם. ואלו הן התיבות שבראש כל חצי שיטה אחרונה, שהן באמצע הדף: ותשמע, תזל, וכרביבים, הבו, כי, צדיק, דור, עם, הוא, שאל, בהפרידו, למספר, יעקב, ובתהו, יצרנהו, יפרש, ואין, ויאכל, ושמן, עם, עם, וישמן, ויטש, יקנאהו, יזבחו, חדשים, צור, וירא, ויאמר, כי, הם, ואני, כי, ותאכל, אספה, מזי, ושן, מחוץ, אמרתי, לולי, פן, כי, לו, איכה, אם, כי, כי, ענבמו, חמת, הלא, לי, כי, כי, כי, ואמר, אשר, יקומו, ראו, אני, ואין, ואמרתי, ותאחז, ולמשנאי, וחרבי, מראש, כי, וכפר.
יב) שירת הים (שמות טו,א-יט) -- כותבין אותה בשלושים שיטה: שיטה ראשונה, כדרכה; ושאר השיטות, אחת מניחין באמצעה ריוח אחד, ואחת מניחין הריוח בשני מקומות באמצעה, עד שתימצא השיטה חלוקה לשלוש, ונמצא ריוח כנגד הכתב וכתב כנגד הריוח. וזו היא צורתה: הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו ה' איש מלחמה ה' שמו מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים סוף תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו אבן ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נזלים קפאו תהמת בלב ים אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים מי כמכה באלם ה' מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא נטית ימינך תבלעמו ארץ נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך ה' ימלך לעלם ועד כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עלהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה
יג) כל התורה כולה, בין בשירות בין בשאר הכתב, יתכוון שתהא אות סמוכה לחברתה ביותר, ולא תדבק בה ולא תתרחק ממנה -- כדי שלא תיראה התיבה כשתי תיבות, אלא יהיה בין אות לאות כחוט השערה; ואם הרחיק אות מאות, כדי שתיראה התיבה כשתי תיבות לתינוק שאינו רגיל, הרי זה פסול, עד שייתקן.
הלכות ספר תורה פרק ט
א) אין עושין ספר תורה, לא אורכו יתר על היקפו, ולא היקפו יתר על אורכו. וכמה הוא אורכו, בגוויל, שישה טפחים, שהם ארבע ועשרים אצבעות, ברוחב הגודל של יד; ובקלף, או פחות או יותר -- והוא, שיהא אורכו כהיקפו. וכן אם עשה בגוויל פחות משישה, ומיעט את הכתב, או יתר על שישה, והרחיב בכתב, עד שיהיה אורכו כהיקפו -- הרי זה כמצוה.
ב) שיעור הגיליון מלמטה, ארבע אצבעות; ולמעלה, שלוש אצבעות; ובין דף לדף, שתי אצבעות. לפיכך צריך שיניח בתחילת כל יריעה ובסופה, רוחב אצבע אחת וכדי תפירה -- שנמצא כשתיתפר היריעה, יהיה בין כל דף ודף בכל הספר כולו, שתי אצבעות. ויניח מן העור בתחילת הספר ובסופו, כדי לגול עמוד. וכל השיעורין האלו, למצוה; ואם חיסר או הותיר, לא פסל.
ג) כיצד יתכוון אדם עד שייעשה הספר שיהיה אורכו כהיקפו, מתחיל ומרבע העורות בשווה, ועושה רוחב כל עור מהן שישה טפחים, קצב אחד לכול. ואחר כך גולל העורות, ועושה מהן כרך אחד, מהודק יפה יפה; ומוסיף בעורות ומהדק, עד שייעשה היקף הכרך שישה טפחים, שהוא רוחב העור. ומודד בחוט של שני, שמקיפו על הכרך.
ד) ואחר כך יעשה כנה שווה -- יהיה אורכה, ארבעים או חמישים אצבעות; ויחלק אצבע מהן בכנה לשניים ולשלושה ולארבעה חלקים, כדי שיידע בו שיעור חצי אצבע, ורביע אצבע, וכיוצא בזה החלק. וימדוד כל עור בכנה זו, עד שיידע כמה אצבעות יש בכל עור ועור, כדי שיידע כמה אצבע, באורך כל הכרך.
ה) ואחר כך לוקח עורות אחרים, שניים או שלושה, לבדוק בהן שיעור הכתב, וכותב בהן דף אחד. ודבר ידוע, שאורך הדף שבע עשרה אצבעות, לפי שהוא מניח גיליון למעלה שלוש, ולמטה ארבע; אבל רוחב הדף, הוא לפי הכתב -- אם דק אם עבה. וכן מניין השיטות שבדף, יבואו לפי הכתב, לפי שבין שיטה לשיטה, כמלא שיטה.
ו) ואחר שכותב הדף שבודק בו לפי מה שירצה, ימוד רוחב הדף באצבעות הכנה; ויוסיף על רוחב הדף שתי אצבעות שבין דף ודף, ויחשב כמה דפין יבואו בכרך שגלל מאותו הכתב שבדק בו, ויידע חשבון הדפין. ויראה כמה נכתב בדף זה שבדק בו מן התורה כולה, ומשער לפי הספר שהוא כותב ממנו. ומחשב -- אם עלתה כל התורה לפי מניין הדפין, זה הוא הכתב שכותב בו בכרך; ואם הוציא החשבון שהדפין יותר מן התורה, ירחיב בכתב עד שיתמעט מניין הדפין, ויבדוק בדף אחר; ואם הוציא החשבון שהתורה יתר מן הדפין, ימעט הכתב עד שירבה במניין הדפין, ויבדוק בדף אחר. וכן בדף אחר דף, עד שיבוא החשבון אחד.
ז) מאחר שיידע רוחב הדפין, ושיעור הכתב, מתחיל באותו הכרך. [ז] ומחלק כל עור ועור, דפין דפין בשרטוט, כפי רוחב הדף שבדק בו ועלה בחשבון. וכשיישאר לו מן העור שלוש אצבעות או ארבע, יותר על הדף האחרונה שביריעה, יניח ממנו רוחב אצבע וכדי תפירה, ויקוץ השאר ואל יחוש -- שבאחרונה ייתוסף עורות אחרות על הכרך שגלל, כנגד כל התוספות שקוצץ מכל עור ועור, ואינו צריך לחשב דבר זה, שהכתב מושכו לפי מניין הדפין.
ח) וכן הרוצה לעשות רוחב הספר יותר משישה או פחות משישה, על הדרך הזאת הוא מחשב, וייצא אורכו כהיקפו, בלא פחות ולא יותר -- והוא, שלא יטעה בחשבון.
ט) רוחב הגודל האמור בכל השיעורין האלו, ובשאר שיעורי תורה כולה, הוא הבינוני. וכבר דיקדקנו בשיעורו, ומצאנוהו רוחב שבע שעורות בינונייות זו בצד זו, בדוחק; והן כאורך שתי שעורות, בריוח. וכל טפח האמור בכל מקום, הוא ארבע אצבעות מזו; וכל אמה, שישה טפחים.
י) ספר תורה שכתבתי אני -- רוחב כל דף ודף מדפיו, ארבע אצבעות; ושירת הים ושירת האזינו, רוחב כל דף משתיהן שש אצבעות; ומניין השיטין שבכל דף ודף, אחת וחמישים; ומניין הדפין של כל הספר, מאתיים ושישה ועשרים דף; ואורך כל הספר, אלף ושלוש מאות ושישים ושש אצבעות, בקירוב.
יא) אלו השש אצבעות היתרות בחשבון, לגיליון שבתחילת הספר ושבסופו. והעורות שכתבנו בהם, עורות אילים. ובזמן שתרצה לכתוב על פי המידות האלו, או קרוב להן מעט, הן חסר דף אחד או שניים או שלושה, או יתר דף או שניים או שלושה, לא תיגע ולא תהא צריך לחשבון, אלא מיד יבוא לך אורכו כהיקפו.
יב) אין עושין ביריעה פחות משלושה דפין, ולא יתר על שמונה דפין; נזדמנה לו יריעה בת תשעה דפין, חולק אותה ארבעה לכאן וחמישה לכאן. במה דברים אמורים, בתחילת הספר, או באמצעו; אבל בסוף הספר, אפילו פסוק אחד בדף אחד, עושין אותו דף אחד לבדו, ותופרין אותו עם שאר היריעות.
יג) כשתופרין היריעות, אין תופרין אותן אלא בגידין של בהמה או חיה טהורה, ואפילו מנבילות וטריפות שלהן, כדרך שתופרין התפילין. ודבר זה, הלכה למשה מסיניי; לפיכך אם תפרן שלא בגידין, או בגידי בהמה טמאה, פסול -- עד שיתיר, ויחזור ויתפור כהלכה.
יד) כשתופרין היריעות, אינו תופר כל היריעה כולה, מתחילתה ועד סופה, אלא מניח מעט מלמעלה ומעט מלמטה, בלא תפירה -- כדי שלא תקרע היריעה באמצעה, כשיגלול. ועושה לו שני עמודים של עץ, אחד בתחילתו, ואחד בסופו. ותופר העור ששייר בתחילה ובסוף על העמודים בגידין, כדי שיהא נגלל עליהן; וירחיק בין העמוד והכתב שבדף.
טו) ספר תורה שנקרעה בו יריעה -- בתוך שתי שיטות, יתפור; בתוך שלוש, לא יתפור. במה דברים אמורים, בישן שאין עפצו ניכר; אבל אם ניכר הגוויל שהוא עפוץ, תופר, ואפילו קרע הבא בתוך שלוש. וכן בין כל דף ודף, ובין תיבה לתיבה, יתפור. וכל הקרעים, אין תופרין אותן, אלא בגידין שתופרין בהן היריעות זו לזו; ובכל הקרעים, ייזהר שלא תחסר אות אחת, או תשתנה צורתה.
הלכות ספר תורה פרק י
א) נמצאת למד, שעשרים דברים הן, שכל אחד מהן פוסל ספר תורה. ואם נעשה בו אחד מהן -- הרי הוא כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות, ואין בו קדושת ספר תורה, ואין קורין בו ברבים; ואלו הן: (א) אם נכתב על עור בהמה טמאה; (ב) שנכתב על עור בהמה טהורה שאינו מעובד; (ג) או שהיה מעובד שלא לשם ספר תורה; (ד) שנכתב שלא במקום כתיבה, על הגוויל במקום בשר, ועל הקלף במקום שיער; (ה) שנכתב מקצתו על הגוויל, ומקצתו על הקלף; (ו) שנכתב על דוכסוסטוס; (ז) שנכתב בלא שרטוט; (ח) שנכתב שלא בשחור העומד; (ט) שנכתב בשאר לשונות; (י) שכתבו גוי, או כיוצא בו משאר פסולין; (יא) שכתב האזכרות בלא כוונה; (יב) שחיסר אפילו אות אחת; (יג) שהוסיף אפילו אות אחת; (יד) שנגעה אות באות; (טו) שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תיקרא כל עיקר, או תדמה לאות אחרת, בין בעיקר הכתיבה, בין בנקב, בין בקרע, בין בטשטוש; (טז) שהרחיק או שהקריב בין אות לאות, עד שתיראה התיבה כשתי תיבות, או שתי תיבות כתיבה אחת; (יז) ששינה צורת הפרשייות; (יח) ששינה צורת השירות; (יט) שכתב בשאר הכתב כשירה; (כ) שתפר היריעות שלא בגידי טהורה. ושאר כל הדברים -- למצוה, לא לעכב.
ב) ספר תורה הכשר, נוהגין בו קדושה יתרה, וכבוד גדול. ואסור לו לאדם למכור ספר תורה, אפילו אין לו מה יאכל, ואפילו היו לו ספרים רבים, ואפילו ישן ליקח בו חדש. לעולם אין מוכרין ספר תורה, אלא לשני דברים -- שילמוד תורה בדמיו, או שיישא אישה בדמיו; והוא, שלא יהיה לו דבר אחר למכור.
ג) ספר תורה שבלה, או שנפסל, נותנין אותו בכלי חרס, וקוברין אותו אצל תלמיד חכמים -- וזו היא גניזתו. מטפחות ספרים שבלו, עושין אותן תכריכין למת מצוה -- וזו היא גניזתן.
ד) תיק שהוכן לספר תורה, והונח בו; וכן המטפחות, והארון, והמגדל שמניחין בו ספר תורה, אף על פי שהספר בתוך התיק; וכן הכיסא שהוכן להניח עליו ספר תורה, והונח עליו ספר תורה: הכול תשמישי קדושה הן, ואסור לזורקן; אלא כשיבלו או כשיישברו, נגנזין. אבל הבימות שעומד עליהן אוחז ספר תורה, והלוחות שכותבין בהן לתינוק להתלמד -- אין בהן קדושה. וכן רימוני כסף וזהב וכיוצא בהן, שעושין לספר תורה לנואי, תשמישי קדושה הן; ואסור להוציאן לחול, אלא אם כן מכר אותן לקנות בדמיהן ספר תורה, או חומש.
ה) מותר להניח ספר על גבי ספר, ואין צריך לומר על גבי חומשין; ומניחין החומשין, על גבי נביאים וכתובים. אבל אין מניחין נביאים וכתובים על גבי חומשין, ולא חומשין על גבי ספר תורה. וכל כתבי הקודש, אפילו הלכות והגדות -- אסור לזרוק אותן. הקמיעין שיש בהם עניינים של כתבי הקודש -- אין נכנסין בהן לבית הכיסא, אלא אם כן היו מחופות עור.
ו) לא יאחוז אדם ספר תורה בזרועו, וייכנס בו לבית המרחץ, או לבית הכיסא, או לבית הקברות -- אף על פי שהוא כרוך במטפחות, ונתון בתוך התיק שלו. ולא יקרא בו, עד שירחיק ארבע אמות מן הקבר, או מן המת, או מבית הכיסא. ולא יאחוז הספר, כשהוא ערום. ואסור לישב על מיטה, שספר תורה עליה.
ז) בית שיש בו ספר תורה, אסור לשמש מיטתו בו, עד שיוציאנו, או עד שיניחנו בכלי וייתן הכלי בכלי אחר שאינו מזומן לו; אבל אם היה מזומן לו, אפילו עשרה כלים זה בתוך זה, ככלי אחד הן. או עד שיעשה לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים, אם לא היה לו בית אחר; אבל אם יש לו בית אחר, אסור לשמש מיטתו, עד שיוציאנו.
ח) כל הטמאין, ואפילו נידות, ואפילו גויים -- מותרין לאחוז ספר תורה, ולקרות בו: שאין דברי תורה מקבלין טומאה. והוא שלא יהיו ידיו מטונפות, או מלוכלכות בטיט; אלא ירחצו ידיהן, ואחר כך ייגעו בו.
ט) כל הרואה ספר תורה כשהוא מהלך, חייב לעמוד מפניו. ויהיו הכול עומדין, עד שיעמוד זה שהוא מהלך בו כשיגיענו למקומו, או עד שיתכסה מעיניהם; ואחר כך, יהיו מותרין לישב.
י) מצוה לייחד לספר תורה מקום, ולכבד אותו המקום, ולהדרו יותר מדיי: דברים שבלוחות הברית, הן הן שבכל ספר וספר.
יא) לא ירוק אדם כנגד ספר תורה, ולא יגלה ערוותו כנגדו, ולא יפשוט רגליו כנגדו, ולא יניחנו על ראשו כמשאוי. ולא יחזיר אחוריו לספר תורה, אלא אם כן היה גבוה ממנו עשרה טפחים.
יב) [יא] היה מהלך ממקום למקום וספר תורה עימו, לא יניח ספר תורה בתוך השק ויניחנו על גבי החמור וירכוב עליו; ואם היה מתפחד מן הגנבים, מותר. ואם אין שם פחד, מניחו בחיקו כנגד ליבו, והוא רוכב על הבהמה והולך.
יג) כל מי שיושב לפני ספר תורה, יישב בכובד ראש ובאימה ופחד, שהוא העד הנאמן לכל באי עולם, שנאמר "והיה שם בך, לעד" (דברים לא,כו); ויכבדנו כפי כוחו. אמרו חכמים הראשונים, כל המחלל את התורה, גופו מחולל על הברייות; וכל המכבד את התורה, גופו מכובד על הברייות.