הלכות טומאת אוכלין פרק ז

א) הניצוק אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה, כיצד היה מערה משקין טהורין לתוך כלי טמא ואפילו על גבי השרץ הרי העמוד הניצוק טהור, ואם קלט מן המשקין הניגרין מן האויר הרי זה שקלט טהור, ואין צריך לומר שהמשקין שמערה מהן טהורין.

ב) במה דברים אמורים בשעירה מצונן לצונן או מחם לחם או מחם לצונן אבל המערה משקין טהורין צונן לתוך משקין טמאין חמין הרי הנצוק חיבור ונטמאו המשקין הצונן כולן שהוא מערה מהן ונטמא הכלי שמערה ממנו מחמת המשקין שבתוכו שהרי נטמאו, ומפני מה אמרו המערה משקין צונן לחמין חיבור מפני שעשן החמין עולה כתמרות עשן ומתערב בניצוק ובמים שבכלי העליון ומטמא הכלי שהעשן העולה מן החמין משקין הוא חשוב.

ג) לפיכך האשה שהיו ידיה טהורות והגיסה בקדירה טמאה והזיעו ידיה מהבל הקדירה נטמאו ידיה כאילו נגעה במשקה שבקדירה, וכן אם היו ידיה טמאות והגיסה בקדירה והזיעו ידיה נטמא כל מה שבקדירה כאילו נגעה במשקין שבקדירה.

ד) נחיל דבש הזיפים ודבש הצפחת הניצוק שלהן חיבור ואפילו היה מערה מצונן לצונן מפני שיש להן ריר והרי הן נמשכין כדבק, לפיכך כל האוכלין אין הניצוק שלהן חיבור ואפילו היה עבים הרבה כגון הגריסין והחלב המותך וכיוצא בהן, לפי שאין להן ריר, וכן שאר כל המשקין אין הניצוק שלהן חיבור אלא אם כן עירה מצונן לחם כמו שביארנו.

ה) הניצוק אינו חיבור לטהרה, כיצד שאם עירה מים טמאים מכלי אבן וכיוצא בהן לתוך המקוה אין אומרים משהגיע קצת הניצוק למקוה טהרו המים אלא הרי הן בטומאתן עד שישיק המקוה לכולן מצד אחד כמו שביארנו, וכן הקטפרס שיש עליו משקה טופח אינו מחברן לשאר המשקין שבמדרון לא לטומאה ולא לטהרה, אבל המשקין שבאשבורן כולן חיבור לטומאה ולטהרה.

ו) עריבה שהיא קטפרס ועליה משקה טופח ושלש חתיכות אוכלין טמאים בכביצה מונחין עליה זו למטה מזו אינן מצטרפות, היו שתים הרי אלו מצטרפות, ואם היה תחתיהם משקה עומד אפילו כעין החרדל הרי זה מצרף את כולן.

ז) כבר ביארנו שטבול יום אינו מטמא חולין כלל אלא פוסל אוכלי תרומה ומשקה תרומה ועושה הכל שלישי, וכן אם נגע באוכלי קדש או משקה קודש פסלן ועשאן רביעי.

ח) יש דברים שאינם חיבור בטבול יום ואף על פי שהן חיבור בכל הטומאות, אלא אם נגע בהן טבול יום לא פסל אלא זה שנגע בו, ואילו היה הנוגע במקום טבול יום אדם אחר היה פוסל הכל, אפילו היה הנוגע אדם שאכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין שהיא טומאה קלה הרי זה פסל הכל שלא פסלו טבול יום, ואין צריך לומר שאם היה הנוגע אב טומאה או ראשון שהוא מטמא הכל, ומפני מה הקילו בטבול יום מפני שכבר טהר ואינו מחוסר אלא הערב שמש, ועוד הקילו בטבול יום שיש אוכלין שהן מיוחדין לאדם ומתטמאין בכל הטומאות והן טהורות בטבול יום, ואלו הן, השעורה והכוסמת בזמן שאינן קלופין, אבל בזמן שהן קלופין והחטה אף על פי שאינה קלופה, והקצח והשומשום, נפסלין בטבול יום ואין צריך לומר שהן מתטמאין בכל הטומאות.

ט) כל יד האוכלין שהן חיבור באב הטומאה הרי הן חיבור בטבול יום, וכן כל האוכל שנפרס ומעורה במקצת שהוא חיבור באב הטומאה כך הוא חיבור בטבול יום, וכל שאינו חיבור בטבול יום הרי הוא חיבור בידים וגם זה חומר בטומאת ידים מטבול יום.

הלכות טומאת אוכלין פרק ח

א) חלות או ככרים שכנסו והיו נושכות זו בזו ודעתו להפרישן או שאפה חלה על גבי חלה בתנור ועדיין לא קרמו פניה, ונגע טבול יום באחת מהן לא פסל אלא החלה שנגע בה, וכן המים שהרתיחו ונעשו כקובה, והגריסין שהרתיחו רתיחה ראשונה, ויין חדש ואורז שהרתיחו, ונגע טבול יום ברתיחה אינו חיבור ולא פסל אלא הרתיחה בלבד, ובשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות הכל חיבור, אבל חלות שהיו נושכות זו בזו ואין דעתו להפריש, או שאפה חלה על גבי חלה ונשכו וקרמו בתנור, ורתיחת המים שאינה מחולחלת כקובה, ורתיחת הגריסין שנייה, ורתיחת יין ישן, ורתיחת השמן בין ישן בין חדש, ורתיחת עדשים, הרי אלו חיבור בטבול יום ואין צריך לומר בכל הטומאות.

ב) בצק שיצא בשעת אפייה ונמצא באמצע הככר כמו מסמר יוצא, וכן קצת הבצק שנמשך ונחרך בעת אפייה והוא הנקרא חרחור אם היו פחותים מכאצבע ונגע טבול יום בהן פסל כל הככר וכן אם נגע בגרגר מלח קטן שבככר נפסל כל הככר, ואין צריך לומר בכל הטומאות, אבל צרור שבככר או תורמוס וגרגר מלח גדול, וחרחור יתר מכאצבע שנגע בהן אפילו אב הטומאה הככר טהור ואין צריך לומר בטבול יום.

ג) רקיק שנחרך חצייה וחצייה קיים הרי זו אינו חיבור, נחרך האמצע והצדדין קיימין אינן חיבור זה לזה אפילו באב הטומאה ואין צריך לומר בטבול יום, בשר קדש שקרם עליו המרק ונגע טבול יום בקיפה החתיכות מותרות, נגע בחתיכה החתיכה וכל העולין עמה חיבור, וכן בתבשיל קטניות שקרם על גבי פרוסות, שמן שצף על גבי יין ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא השמן.

ד) ירק תרומה וביצה טרופה נתונה על גביו ונגע טבול יום בביצה לא פסל אלא קלח שכנגדו, ואם היתה כמין כובע אינו חיבור.

ה) חוט של ביצה שקרם על דפנה של אילפס ונגע בו טבול יום, מן השפה ולפנים חיבור מן השפה ולחוץ אינו חיבור, וכן בקטניות שקרמו על שפת הקדירה.

ו) חבית שנקבה בין משוליה בין מצידיה וסתם טבול יום הנקב בידיו נפסלה כולה.

ז) המערה מכלי לכלי ונגע טבול יום בקילוח משערין זה שנגע בו באחד ומאה, שתרומה טמאה שנתערבה באחד ומאה בטלה במיעוטה כמו שביארנו בהלכות תרומות.

ח) טבול יום שהיה תורם את הבור ונפלה ממנו חבית של תרומה ושקעה בבור של יין ונגע ביין שבבור, מן השפה ולחוץ אינו חיבור מן השפה ולפנים חיבור, ואם היה הבור פיטס אפילו היה כלי גדול שמחזיק מאה כור כולו חיבור ואם נגע במקצת היין פסל התרומה שבחבית שבקרקע הכלי.

ט) הסולת של מנחות והלבונה והקטורת והגחלים שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולו, במה דברים אמורים בגחלים שחותה במחתה ביום הכפורים, שהמחתה שחותה בה נכנס להיכל, אבל גחלים שחותה בכל יום כשהוא מערה במחתה של כסף לשל זהב אם נתפזרו מן הגחלים אין בהן קדושה אלא מכבדן לאמה.

י) מקפה של חולין או רקיק של חולין ושמן של תרומה צף על גביהן ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא השמן בלבד, ואם חבץ כל מקום שהלך בו השמן פסל.

יא) ירק של חולין שבישלו בשמן של תרומה ונגע בו טבול יום לא פסל אלא מקום מגעו.

יב) המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולן.

יג) המקפה של חולין והשמן של תרומה שנגע טבול יום במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו, אם היה השום מרובה הולכין אחר הרוב, אימתי בזמן שהוא גוש בקערה אבל אם היה מפוזר במדוכה ונגע במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו, מפני שהוא רוצה בפיזורו, ושאר כל הנידוכין שדרכן לדוכן במשקין כגון השום בשמן אם דכן שלא במשקין וקבצן אף על פי שהן גוש בקערה ונגע בהן לא פסל אלא מקום מגעו, שהרי הם כעיגול של דבילה שאם נטמא מקצתו לא נטמא כולו.

יד) עיסה שקרא שם חלתה בצפונה או בדרומה, וכן הקישות שקרא שם תרומה בצפונה או בדרומה הרי זה חיבור, ואם נגע טבול יום במקצת העיסה נפסלה החלה, ניטלה חלתה מתוכה וחזרה לתוכה אינו חיבור.

טו) עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבול יום.

טז) עיסה שהוכשרה במשקין ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום לא פסל אלא מקום מגעו בלבד.

יז) מעשר ראשון שהוכשר ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה, מפני שמעשר ראשון כחולין וטבול יום וידים מסואבות אינם פוסלין את החולין שהשלישי בחולין טהור כמו שביארנו, וכן האשה שהיא טבולת יום לשה את העיסה וקוצה לה חלה ומפרישתה ומניחתה בכלים ונותנתו עם שאר העיסה כאחת, ומקפת על הכל כדי לתרום מן המוקף ואחר כך קוראה לה שם ואומרת הרי זה חלה, ומשתקרא לה שם לא תגע בה שלא תפסלנה וכך היא עושה אם לשה בעריבה שהיא טבולת יום.

יח) לגין שהוא טבול יום שמילאהו מחבית מעשר שלא ניטלה תרומתו ואמר הרי זה תרומת מעשר על מה שבחבית אחר שתחשך הרי זו תרומה טהורה, לפי שאינה נעשית תרומת מעשר עד שתחשך כפי תנאו ואחר שתחשך יעריב שמשו של לגין ויטהר, נשברה החבית קודם שתחשך הלגין בטבלו, נשבר הלגין החבית בטבלה.

יט) טבול יום מטומאת מת ומבעילת נדה עושה בבית הבד, וכן שאר הטמאים שטבלו עושין בטהרות, חוץ מזב וזבה בשביעי שלהן שאף על פי שטבלו לא יעשו בבית הבד ולא יתעסקו בטהרות שמא יראו ונמצאו טמאים למפרע שהרי סותרין הכל כמו שביארנו.

הלכות טומאת אוכלין פרק ט

א) השמן או הדבש שנטמאו ואחר כך קרשו ואחר כך נימוחו הרי הן ראשון לטומאה לעולם מפני שהן כמשקין ואף על פי שקפאו אחר שנטמאו.

ב) הרוטב והגריסין והחלב שקרשו הרי הן כאוכלין וצריכין מחשבה, ואם נגע בהן אוכל ראשון או משקה נעשו שניים, היה בהן משקה טופח הרי הן כמשקין והן תחילה לטומאה, נטמאו כשהן משקין וקפאו אחר כן וקרשו הרי הן שניים כמו אוכל שנטמא ממשקין טמאין, נטמאו כשהן קפויים ונימוחו ונעשו משקין אם היו כביצה מכוון הרי המשקין טהורין, היו יותר מכביצה המשקין טמאין שכשנימוחה טיפה ראשונה נטמאת בכביצה אוכל טמא שנימוחה ממנו ואותה הטיפה תטמא כל המשקין שנימוחו אחריה, וכן טמא מת שסחט זיתים וענבים שהוכשרו אם היו כביצה הרי המשקין היוצאין מהן טהורין, ובלבד שלא יגע במקום המשקה שהמשקה כמופקד באוכל וכאילו היא גוף אחר, היו אותן זיתים וענבים יתר מכביצה הרי המשקין היוצאין מהן טמאין שכיון שיצאת טיפה ראשונה נטמאת מכביצה וטימאה כל המשקין, ואם היה הסוחט זב וזבה וכיוצא בהן אפילו סחט גרגר אחד יחידי שלא הוכשר ולא נגע במשקה המשקה טמא שכיון שיצאת טיפה ראשונה נטמאת במשא הזב שהזב שנשא אוכלין או משקין טמאין כמו שביארנו, וכן זב שחלב את העז החלב טמא שכיון שיצאת טיפה הראשונה נטמאת במשא הזב.

ג) קדירה שמלאה כבשין של חולין ויצאו עליהם חוץ לקדירה ונגע אב הטומאה או ראשון בעלה שחוץ לקדרה במקום הנגוב אף על פי שיש בעלה כביצה הוא טמא והכל טהור, חזר לקדירה טימא את המשקין שבה ונטמאת הקדירה וכל הכבשין, נגע בעלה שחוץ לקדירה והיה בו משקה אם יש בעלה כביצה הכל טמא שהעלה מטמא משקה שעליו והמשקה מטמא כל המשקין שבקדירה ומטמא את הקדירה, היתה הקדירה מלאה כבשים של תרומה וניער אותה טבול יום וראה משקין על ידו ספק מן הקדירה ניתזו ספק שהקלח נגע בידו הירק פסול והקדירה טהורה.

ד) טמא שהיה אוכל ענבים מוכשרים ונפל ממנו גרגר יחידי לגת אם היה שלם ולא נשמט ממנו עוקצו הגת טהור, ואם ניטל עוקצו והיו ענבים מוכנים בעביט וכיוצא בו לדרכן שהרי רוצה במשקה היוצא מהן נטמא הגת בטיפת משקה שבראש הגרגר במקום העוקץ, נפלו ממנו ענבים ודרכן במקום מופנה אם היו כביצה מכוון הרי המשקין היוצאין מהן טהורין כמו שביארנו, היו יתר מכביצה היוצא מהן טמא שכיון שיצאת טיפה ראשונה נטמאת בכביצה ומטמאת את כל המשקה היוצא אחריה.

ה) גוש של זיתים טמאין שהיו מקובץ ומחובר והשליכו לתוך תנור והוסק אם היה כביצה מכוון התנור טהור שאין האוכלין מטמאין כלים והמשקה היוצא מהן טהור כמו שביארנו, היה הגוש יתר מכביצה נטמא התנור שכשיצאה טיפה אחת נטמאת בכביצה וטימאה את התנור, לפיכך אם הזיתים הטמאין פירורין ואינן גוש אפילו הן מאה התנור טהור.

ו) עצים שנבלעו בהם משקין טמאין והסיקן התנור טהור שהרי בטלו בעצים, ואפילו הוציא העצים שנפלו עליהן גשמים ונפלו לרצונו והסיקן התנור טהור ואין המים שעליהן מתטמאין מן המשקין הבלועין בהם, ולא יסיקם אלא בידים טהורות גזירה שלא יסיקם הטמא ונמצאו המשקין שעליהם מטמאין את התנור.

ז) שרץ שנמצא בריחים של זיתים אין טמא אלא מקום מגעו, אם היה משקה מהלך הכל טמא, שכיון שנטמא מקצת המשקה נטמא כולו והשמן מטמא את כל הזיתים, נמצא על גבי העלין למעלה מן הזיתים ישאלו מן הבדדין אם אמרו לא נגענו נאמנין, נמצא על אום של זיתים נטמא כל הגוש כמו שביארנו, נמצא על גבי זיתים פירורין והוא נוגע בכביצה הכל טמא שהאוכל שהוא כביצה מטמא המשקה המעורב בהן והמשקה מטמא שאר הזיתים, היו פירורין על גבי פירורין והמשקה מלמטה אף על פי שנגע בכביצה אין טמא אלא מקום מגעו.

ח) עם הארץ שהושיט ידיו לגת ונגע באשכולות אשכול וכל סביבותיו טמאין והגת כולה טהורה מפני שמפסיקין האשכולות שסביבות זה האשכול בינו ובין שאר הגת.

ט) הגפת והזגים שנעשו בטהרה והלכו עליהן טמאין ואחר כך יצאו מהן משקין הרי אלו טהורין שמתחלה נעשו בטהרה, ואם נעשו מתחלה בטומאה ויצאו מהן משקין טמאין.

י) הבדדין שנכנסין ויוצאין ומשקין טמאין בתוך בית הבד אם יש בין משקין לזיתים כדי שינגבו את רגליהן בארץ הרי הזיתים טהורין שהנוגע במשקין טמאים שלא בידיו טהור ואפילו לקדש, ככרות הקדש שהיו בהן גומות ובתוך הגומות היו משקין של קדש ונגע השרץ באחת מהן ונגעה ראשונה בשנייה ושנייה בשלישית אפילו מאה כולן ראשון לטומאה, מפני המשקה שבגומות וחבת הקדש הרי הן כולן כמשקין שאין מונין בהן, אבל אם היו ככרות תרומה הרי הככר השלישית בלבד פסולה ומשלישית והלאה טהור, ואם היה משקה טופח על כל הככרות אף בתרומה הכל טמאות וכולן שניות חוץ מן הראשונה שנגע בה השרץ שהיא ראשון.

יא) אבעבוע הנעשה בעובי החבית והרי הוא כמו כלי אחר בצידה אם נקב האבעבוע לאויר החבית ונקב נקב אחר לחוץ זה כנגד זה, או שהיה הנקב הפנימי מלמטה והחיצון מלמעלה והיה האבעבוע והחבית מלאים משקין אם נגע אב הטומאה במשקה שבאבעבועות נטמאו כל המשקין שבחבית, היתה החבית מוקפת צמיד פתיל ונתונה באהל המת נטמאת מפני הנקב שבאבעבוע זה שהרי הוא מפולש לאוירה, וכן אם היה הנקב שבאבעבוע שבפנים מלמעלה והחיצון מלמטה הרי זו אינה ניצלת בצמיד פתיל, אבל אם נגע אב הטומאה באבעבוע לא נטמאו משקין שבחבית והנם כמובדלין מהן.