הלכות כלים פרק כא
א) החוטין היוצאין מן האריג ושבתחילת היריעה ושבסופה והן הנקראין נימין כמה שיעורן, של סדין ושל סודרין ושל צעיף ושל פליון של ראש שש אצבעות, ושל חלוק שהוא קרוע מתחילתו ועד סופו ואחר שלובשין אותו מקבצין אותו בלולאות שיעור חוטיו עשר אצבעות, הסגיס והרדיד והטלית שלש אצבעות, וכל היתר על השיעורין האלו הנוגע בו טהור אף על פי שהבגד טמא במדרס או בשאר טומאות, ואין צריך לומר שאם נגעה טומאה ביתר שהבגד טהור.
ב) נימי הכיפה של ראש, והמסוה שמניחין הערביים על פניהם, והקלקלין השזורין מן השיער, והפונדא שלובש האדם על בשרו, והשמלה והפרגוד שמניחין על הפתחים כמו פרוכת, נימיהן כל שהן.
ג) משקולת שנטמאת הרי שנים עשר טפח מן החוט שלה חיבור לה, וכל הנוגע בחוץ לשנים עשר טפח טהור, ומשקולת של חרשים שמנה עשר טפח, ושל בנאין חמשים אמה, והיתר על מדות אלו אף על פי שהוא רוצה בקיומו טהור.
ד) משקולות של סיידין ושל ציירין אפילו ארוכין כל שהן טמאין.
ה) חוט מאזנים של זהבים, של פלס, ושל שוקלי ארגמן טוב שאוחז השוקל בו ותולה המאזנים מידו שלש אצבעות, קנה שלה וחוטיה כל שהן, חוטי מאזנים של מוכרי עששיות של מתכות וכיוצא בהן שלשה טפחים, קנה שלה וחוטיה שנים עשר טפחים, חוט מאזנים של חנוונים ושל בעלי בתים טפח, קנה המאזנים וחוטיה ששה טפחים, חוט מאזנים של צמרים ושל שוקלי זכוכית טפחיים, קנה מאזנים וחוטיה תשעה טפחים, והיתר על השיעורין אלו אינן חיבור.
ו) החבל שמסרגין המטות מאימתי הוא חיבור לטומאה משיסרג בו שלשה בתים, והנוגע בחבל מן הקשר ולפנים טמא מן הקשר ולחוץ עד שלש אצבעות טמא מפני שהן צרכיו של קשר הרי הן מכלל המטה, וחוץ לשלש אצבעות טהור שאינו לצורך הכלי שאפילו פסקו אין הקשר ניתר.
ז) חבל היוצא מן המטה שהיא טמאה עד סוף ארבעה טפחים הנוגע בו טהור שאינו מצורכי המטה לפי שאינו ראוי לכלום, מתחלת חמשה ועד סוף עשרה טמא מפני שתולין בו את המטות, מעשרה ולחוץ טהור מפני שהוא יתר על צורך המטה.
ח) אבנט של אריג שמקיפין אותו על המטה כדי לקבץ איבריה והוא הנקרא מזרן שמקצתו יוצאה מן המטה עד עשרה טפחים הרי הוא מצורכי המטה, יתר על כן אינו מצרכי המטה, ומזרן שבלה אם נשאר ממנו שבעה טפחים כדי לעשות ממנו חבק לחמור הרי זה מקבל טומאה.
ט) מטה שהיתה טמאה מדרס ומזרן יוצא ממנה עד עשרה טפחים הרי הוא אב טומאה כמטה עצמה והכל מדרס, מעשרה ולחוץ הרי הוא כמגע מדרס, דרס הזב על המזרן היוצא מעשרה ולפנים הרי המטה כולה מדרס, מעשרה ולחוץ טהורה, במה דברים אמורים למדרס אבל לשאר טומאות אפילו מאה אמה כולו חיבור, כיצד מזרן שהוא כרוך על המטה והכניס קצתו לאהל המת או שנגע שרץ בקצתו או שנפלו משקין טמאין על מקצתו נטמאת המטה ואפילו היה הקצה שנטמא יוצא מן המטה מאה אמה.
י) מטה הטמאה מדרס וכרך לה מזרן הכל טמא מדרס, הפרישו המטה מדרס כשהיתה והמזרן מגע מדרס, היתה טמאה טומאת שבעה וכרך לה מזרן כולה טמאה טומאת שבעה, הפרישו היא טמאה כשהיתה והמזרן טמא טומאת ערב, היתה טמאה טומאת ערב וכרך לה מזרן הכל טמא טומאת ערב, הפרישו היא טמאה טומאת ערב והמזרן טהור.
יא) מטה שכרך עליה מזרן ונגע בהן המת הכל טמא טומאת שבעה, פירשו טמא טומאת שבעה, נגע בה שרץ וכיוצא בהן טמאין טומאת ערב, פירשו טמאין טומאת ערב.
יב) כרע שהיתה טמאה מדרס וחיברה למטה המטה כולה מדרס, פירשה הכרע טמאה מדרס כשהיתה והמטה מגע מדרס, וכן אם היתה הכרע טמאה טומאת שבעה וחיברה למטה המטה כולה טמאה שבעה כאילו נגע המת בכרע שלה, ואם הזה על המטה טהרה והכרע בכללה, ואם פירשה קודם הזייה הכרע טמאה טומאת שבעה כשהיתה והמטה טמאה טומאת ערב, היה הכרע טמאה טומאת ערב וחיברה למטה הכל טמא טומאת ערב, פירשה היא טמאה טומאת ערב והמטה טהורה שאין הטמא טומאת ערב מן המת מטמא לא אדם ולא כלים מפני שהוא ולד כמו שביארנו, וכן הדין בשן של מעדר שנטמא במת ואחר כך חיברו למעדר.
הלכות כלים פרק כב
א) כמה שיעור הבגד להתטמא שלשה טפחים על שלשה טפחים למדרס, ושלש אצבעות על שלש אצבעות מכוונות עם המלל לטומאת המת או לשאר טומאות, במה דברים אמורים בבגדי צמר ופשתים, אבל בגדים של שאר מינין אין מקבלין טומאה מכל הטומאות אלא אם כן היה בהן שלשה טפחים על שלשה טפחים או יתר, שנאמר או בגד מפי השמועה למדו שבא הכתוב לרבות שלשה טפחים על שלשה טפחים כשאר בגדים לטומאה, במה דברים אמורים בקרעים מן הבגדים אבל האורג בגד בפני עצמו כל שהוא הרי זה מקבל שאר טומאות חוץ מטומאת מדרס שאין מקבל אותה אלא הראוי למדרס.
ב) הבגדים העבים ביותר כגון הלבדין והנמטין הקשין, או הבגדים הרכין ביותר כגון בגדי פשתן של מצרים שהבשר נראה מתחתן, אינן מקבלין טומאה עד שיהיה בקרע שלשה על שלשה טפחים בין למדרס בין לשאר טומאות.
ג) כל הקליעות מקבלות טומאה בבגדים, אחד הקולע חוטים ועשאן פיף או האורגן ועשאן אבנט וכיוצא בו, חוץ מקליעה שעושין הצמרים לקשור בה הצמר שהיא טהורה, הקלע שבית קיבול אבן שבה ארוג או עור מקבלת טומאה, נפסק בית אצבע שלה טהורה, נפסק בית הפקיע שלה בלבד עדיין היא בטומאתה, המכמורות והרשתות מקבלין טומאה, והחרם מקבל טומאה מפני זוטו, מפני שעיני אותה השבכה דקין ביותר והרי היא כבגד, העושה בגד מן החרם טהור, מן זוטו מתטמא.
ד) עשה חלוק מן המשמרת אם יש בו שלשה על שלשה מקבל טומאה.
ה) משמרת של יין שבלתה אם משמשת מעין מלאכה ראשונה טמאה, ואם לאו טהורה.
ו) מטפחות ספרים המצויירות אין מקבלין טומאה מפני שאינן משמשין אדם שהרי ציורן מעיד עליהן שבשביל ספר נעשו, ושאינן מצויירות מתטמאות בשאר טומאות חוץ מטומאת מדרס מפני שאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו כמו שביארנו בענין משכב ומושב.
ז) כסת הסבלים שמניחין על כתפיהן מפני המוט מתטמאה במדרס ומשמרת של יין אינה מתטמאה במדרס.
ח) בגד שחישב עליו לצורות אינו מקבל טומאה, ביטל מחשבתו מקבל טומאה, בעל הבית שעשה מטפחות לחפות בהן כותלים או עמודים אינם מקבלות טומאה.
ט) חלוק העשוי כסבכה כדי לשחק בו שותי שכר אינו מקבל טומאה.
י) כפה שנתנו על הספר טהור מלקבל טומאת מדרס, אבל מתטמא במת ובשאר טומאות.
יא) העושה אספלנית בין על העור בין על הבגד אף על פי שיש בהן שיעור טהורין, עשה עליהן מלוגמה על הבגד אינו מקבל טומאה שהרי נתלכלך ואינו ראוי, ועל העור מקבל טומאה מפני שהוא מתקנח וראוי למשכב.
יב) מאימתי יקבל הבגד טומאה משיארוג בו שלש אצבעות על שלש אצבעות, וכל הכלים הנארגין במחט כגון הכיס ואנפליא אין מקבלין טומאה עד שתיגמר מלאכתן.
יג) כל הכלים הנעשין על גבי מחט כגון מצודה כיון שנעשה בהן בית קיבול מלאכתן מקבלין טומאה.
יד) סבכה שמניחות הבנות בראשיהן אם התחילו לעשות אותה מפיה אינה מקבלת טומאה עד שיגמר קרקעיתה, ואם התחילה מקרקעיתה אינה מקבלת טומאה עד שיגמור את פיה, ושביסה מקבלת טומאה בפני עצמה, וחוטיה חיבור לה לטמא ולהתטמא.
טו) סבכה שנקרעה אם אינה מקבלת רוב שיער הראש טהורה.
טז) חלוק של בגד או של לבד או של נייר מאימתי הוא גמר מלאכתו משיפתח את פיו, הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו, ואם נטמא החלוק מאימתי הוא טהרתו משיבלה ואינו משמש מעין מלאכתו ראשונה, נשתייר בו רובו מלמעלה עדיין הוא בטומאתו רובו מלמטה טהור, ואם נקרע מבית פיו טהור.
יז) העושה חגור מצואר של בגד ומצדו של סדין אינו מקבל טומאה עד שימלול שפתותיו, עשאהו מאמצע הבגד ומאמצע הסדין אינו מקבל טומאה עד שימלול מצד השני.
יח) חגור שבלו צדדיו ואמצעיתו קיימת טמא.
יט) שפה שפירשה מן הבגד והתקינה לחגור בה את מתניו מקבלת טומאה מפני שהיא כאבנט.
כ) טלית של עני שבלתה אם היו רוב שפתותיה קיימות אף על פי שאין בה שלש על שלש בריא הרי זו מקבלת טומאה, אין שפתותיה קיימות אם יש בה שלש על שלש חזק ובריא מקבלת טומאה ואם לאו אינה מקבלת טומאה, וכן שאר בגדי עניים.
כא) מטליות שאין בהן שלשה על שלשה אינן מקבלות טומאה, ואם חישב עליהן והכינן מקבלות טומאה עד שיהיו פחות משלש על שלש, שכל פחות משלש על שלש אינו מקבל טומאה כלל ואף על פי שהכינו.
כב) פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפקוק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה ולקנח בו את הריחיים וכיוצא באלו, אם השליכו באשפה אינו מקבל טומאה, תלאו במגוד או הניחו אחורי הדלת הרי זה כמי שהניחו בתוך בגדיו ועדיין הוא חשוב אצלו ומקבל שאר טומאות חוץ מטומאת מדרס, שהרי הוא פחות משלשה טפחים.
כג) שלשה על שלשה שהיה מושלך באשפה אם היה בריא כדי לצרור בו רובע הקב מלח גס ולא יקרע הרי זה מתטמא במדרס ואם לאו אינו מתטמא, אבל אם היה בבית אם היה בריא אף על פי שאינו יכול לצרור בו מלח או שהיה צורר בו מלח ולא היה בריא הרי זה טמא מדרס.
כד) שלשה על שלשה שנקרע ולא הובדלו הקרעים אם נותנו על הכסא וכשישב עליו יגע בשרו בכסא הרי זה טהור ואם לאו הרי זה מתטמא במדרס.
כה) שלש על שלש שנמחה ממנו אפילו חוט אחד או שנמצא בה קשר או שני חוטין מתאימין הרי זו טהורה.
כו) שלש על שלש שהשליכה באשפה טהורה, החזירה מקבלת טומאה לעולם השלכתה מטהרתה והחזרתה מטמאתה חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה שאפילו היתה על האשפה מקבלת טומאה מפני שהיא חשובה.
כז) שלש על שלש שנתנה בכדור או שעשאה כדור בפני עצמה טהורה, אבל שלשה טפחים על שלשה טפחים שנתנו בכדור הרי הוא כמות שהיה ומתטמא במדרס, עשהו כדור בפני עצמו אינו מתטמא במדרס שהרי התפר ממעטו משלשה על שלשה.
הלכות כלים פרק כג
א) המפץ הוא המחצלת שאורגין אותה מן החבלים ומן הסוף ומן הגומא וכיוצא בהן, ואין המפץ בכלל כלים האמורין בתורה ואף על פי כן מתטמא הוא במדרס דין תורה שהרי ריבה הכתוב כל המשכב וזה ראוי למשכב ועשוי לו, וכן מתטמא במת ובשאר טומאות מדבריהן ככל פשוטי כלי עץ כמו שביארנו, וזה כלל גדול שכל המתטמא במדרס מתטמא בשאר טומאות.
ב) כבר ביארנו שהבגד מתטמא בשלש על שלש כמו שביארנו בשאר טומאות, ובשלשה טפחים על שלשה טפחים למדרס.
ג) השק שיעורו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, העור חמשה על חמשה, המפץ ששה על ששה בין למדרס בין לשאר הטומאות, ופחות מן השיעורין האלו טהורין מכלום, במה דברים אמורים בקרע אחד מהן שנקרא בלא כוונה אבל הקוצץ בכוונה וקצץ אפילו טפח על טפח למושב או שלשה טפחים על שלשה טפחים למשכב הרי זה מתטמא במדרס, בין שהיה הטפח על טפח שקיצץ או השלשה בגד או שק או עור או מפץ, וכן המקצע מאחד מהן לאחיזה כדי שיאחז בו בידו כדרך שעושין קוצצי תאנים שלא יזוקו אצבעותיהן הרי זה טמא בכל שהוא, והוא שלא יהיה פחות משלש על שלש שכל פחות משלש אצבעות טהור מכלום.
ד) המחבר שני טפחים מן הבגד ומן השק טפח שלשה מן השק ואחד מן העור ארבעה מן העור ואחד מן המפץ הרי זה טהור מן המדרס, אבל אם חיבר חמשה טפחים מן המפץ ואחד מן העור ארבעה מן העור ואחד מן השק שלשה מן השק ואחד מן הבגד הרי זה טמא מדרס זה הכלל כל שהשלים שיעורו בחמור ממנו טמא מן הקל טהור.
ה) בלויי נפה וכברה שהתקינן לישיבה טהורין ואינן מקבלין טומאה עד שיקצצם ואחר כך יהיו כמפץ.
ו) חלוק של קטן אינו מתטמא במדרס עד שיהיה בו כשיעור שלשה טפחים על שלשה טפחים ונמדד כפול כברייתו, ואלו נמדדין כפולין בגדים שמלבישין אותן על הרגלים ועל השוקים ואת הראש והמכנסיים והכובע והכיס של פונדא ומטלית שתלאה על השפה אם פשוטה נמדדת פשוטה ואם כפולה נמדדת כפולה.
ז) הבגד שארג שלשה על שלשה נטמא במדרס ואחר כך השלים את כל הבגד כולו מדרס, נטל חוט אחד מתחילתו טהר מן המדרס אבל טמא מגע מדרס והרי הוא ראשון ככלי שנגע במדרס, נטל חוט אחד מתחילתו ואחר כך השלים את כל הבגד כל הבגד טמא מגע מדרס, וכן בגד שנארג בו שלש אצבעות על שלש אצבעות ונטמא במת ואחר כך השלים עליו את כל הבגד הבגד כולו טמא מת, נטל חוט אחד מתחילתו טהר מטמא מת, אבל טמא מגע טמא מת, נטל חוט אחד מתחילתו ואחר כך השלים את כל הבגד הכל טהור, ולמה יהיה הכל טהור מפני שאמרו שלש על שלש שנתמעטה טהורה מכלום אבל שלשה על שלשה שנתמעטה אף על פי שטהרה מן המדרס הרי היא טמאה בכל הטומאות.
ח) מטלית שהיא מדרס וטלאה על הקופה או על העור נעשה הכל ראשון לטומאה, הפריש את המטלית הרי הקופה או העור ראשון מפני שנגעו במדרס והמטלית טהורה שכיון שטלאה והפרישה בטלה, טלאה על הבגד או על השק נעשה הכל מדרס והרי הכל אב טומאה, הפרישה הרי הבגד או השק ראשון שהרי נגע במדרס והמטלית אב טומאה כשהיתה שאינה בטילה על האריג, תפר המטלית על הבגד כשטלאה מרוח אחת או משתי רוחות כמין גאם אינו חיבור ולא נעשה הכל אב אלא מגע מדרס בלבד, תפרה משתי רוחות זו בצד זו הרי היא חיבור ונעשה הכל אב.
ט) שלשה על שלשה שנטמא במדרס ואחר כך נחלק טהר מן המדרס ואין בקרעים אלו טומאה כלל והנם כשברי כלי שנטמא, אבל בגד שנטמא במדרס וקרע ממנו שלש אצבעות על שלש אצבעות אותו הקרע טהר מן המדרס אבל טמא מגע מדרס שבעת פרישתו מן הבגד הגדול נטמא במגע.
י) סדין שנטמא במדרס ואחר כך עשאהו פרוכת טהר מן המדרס, ומאימתי הוא טהרתו מן המדרס משיקשור בו הלולאות שהוא נתלה בהן כשאר הפרוכות.
יא) טלית שהיא מדרס והטבילה וקודם שיעריב שמשה התחיל לקרוע ממנה קרע כיון שנקרע בה רובה שוב אינה חיבור וטהרה כולה אף על פי שעדיין נשתייר בה כדי מעפורת שלא נקרע שהרי הוא קורע והולך, במה דברים אמורים בטבולת יום שכיון שלא חס עליה להטבילה כך לא יחוס לקרוע את כולה ולפיכך טהרה כולה.