תניא

וממלא כל עלמין היא בחי' החיות המתלבשת תוך עצם הנברא שהיא מצומצמת בתוכו בצמצום רב כפי ערך מהות הנברא שהוא בעל גבול ותכלית בכמותו ואיכותו דהיינו מעלתו וחשיבותו כגון השמש שגופו יש לו גבול ותכלית בכמותו שהוא כמו קס"ז פעמים כגודל כדור הארץ ואיכותו ומעלתו הוא אורו ג"כ יש לו גבול עד כמה יוכל להאיר כי לא יאיר לבלתי תכלית מאחר שהוא נברא וכן כל הנבראים הם בעלי גבול ותכלית כי מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה כו'. וא"כ החיות המלובשת בהם היא בבחי' צמצום רב ועצום כי צריכה תחלה להתצמצם צמצומים רבים ועצומים עד שיתהוה מכחה ואורה עצם הנבראים כמות שהם בעלי גבול ותכלית

קרח רביעי (עם פרש״י) -- במדבר: י״ז, ט׳ - ט״ו	חומש:
ק״כ - קל״ד	תהילים:
וממלא כל עלמין - ״פד״ גבול ותכלית	תניא:
הל׳ מאכלות אסורות פרק יד-טז	רמב״ם ג״פ:
הל׳ שמיטה ויובל פרק יא	רמב״ם פ״א:
מל״ת קפז. קפו. קפט. קצ. קצא. קצב	ספר המצוות: