| יג | וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל־ |
|
להלך עמכם. אלא עם שרים גדולים מכם, למדנו שרוחו גבוהה, ולא רצה לגלות שהוא ברשותו של מקום, אלא בלשון גסות, לפיכך ויוסף עוד בלק: | |
| יד | וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל־ |
| טו | וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה: |
| טז | וַיָּבֹאוּ אֶל־ |
| יז | כִּי־ |
|
כי כבד אכבדך מאד. יותר ממה שהיית נוטל לשעבר (ר"ל במלחמת סיחון) אני נותן לך (במ"ר שם): | |
| יח | וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל־ |
|
מלא ביתו כסף וזהב. למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים, אמר, ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו, שהרי צריך לשכור חיילות רבות ספק נוצח ספק אינו נוצח, ואני ודאי נוצח: לא אוכל לעבור. על כרחו גלה שהוא ברשות אחרים, ונתנבא כאן שאינו יכול לבטל הברכות שנתברכו האבות מפי השכינה: | |
| יט | וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם־ |
|
גם אתם. פיו הכשילו, גם אתם סופכם לילך בפחי נפש כראשונים: מה יסף. לא ישנה דבריו מברכה לקללה, הלואי שלא יוסיף לברך, כאן נתנבא שעתיד להוסיף להם ברכות על ידו: | |
| כ | וַיָּבֹא אֱלֹהִים | אֶל־ |
|
אם לקרא לך. אם הקריאה שלך, וסבור אתה ליטול עליה שכר, קום לך אתם: ואך. על כרחך, את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, ואף על פי כן וילך בלעם, אמר, שמא אפתנו ויתרצה: | |