כב | כִּי אִם־ |
אזהרת שמירות הרבה, להזהר בתלמודו שלא ישתכח: הוא רחום ואתה תהא רחום, הוא גומל חסדים ואתה גומל חסדים: אפשר לומר כן, והלא אש אוכלה הוא, אלא הדבק בתלמידים ובחכמים, ומעלה אני עליך כאילו נדבקת בו: | |
כג | וְהוֹרִישׁ יְהוָֹה אֶת־ |
עשיתם מה שעליכם, אף אני אעשה מה שעלי: אתם גבורים והם גבורים מכם, שאם לא שישראל גבורים, מה השבח ההוא שמשבח את האמוריים לומר ועצומים מכם, אלא אתם גבורים משאר האומות, והם גבורים מכם: | |
כד | כָּל־ |
כה | לֹא־ |
אין לי אלא איש, אומה ומשפחה ואשה בכשפיה מנין, תלמוד לומר לא יתיצב מכל מקום, א״כ מה תלמוד לומר איש, אפילו כעוג מלך הבשן (ספרי נב.): והלא פחד הוא מורא, אלא פחדכם על הקרובים, ומוראכם על הרחוקים: לשון בעיתת פתאום: לשון דאגה מימים רבים: והיכן דבר, את אימתי אשלח לפניך וגו׳ (שמות כג, כז.): |