הלכות כלי המקדש פרק ה
א) כוהן גדול -- צריך שיהיה גדול מכל אחיו הכוהנים בנואי, בכוח, בעושר, בחכמה, ובמראה: אם אין לו ממון -- כל הכוהנים נותנין לו משלהן כל אחד לפי עושרו, עד שיעשיר יותר מעשיר שבכולם. [ב] ואין אחד מכל אלו מעכב, אלא כל זה למצוה; אבל אם נתרבה מכל מקום, נתרבה.
ב) [ג] וחייב כוהן גדול לנהוג כבוד בעצמו, ולא יקל בעצמו עם שאר העם; ולא יראו אותו ערום, ולא בבית הכיסא, לא במרחץ, ולא כשמסתפר -- שנאמר "הכוהן הגדול מאחיו" (ויקרא כא,י), מלמד שנוהגין בו גדולה יתרה. רצה הוא שירחצו אחרים עימו, הרשות בידו.
ג) [ד] לא ייכנס לבית המשתה; ולא לסעודות של רבים, אפילו הן של מצוה. אבל הולך הוא, אם רצה, לבית האביל. וכשהוא הולך, אינו הולך בערבוביה עם שאר הכוהנים, אלא הכוהנים מסבבין אותו וחולקין לו כבוד; והסגן ממצעו בינו לבין העם, והסגן ומשיח שעבר מימינו, וראש בית אב והאבילים וכל העם משמאלו. ואומר לאבילים, תנוחמו; והן מכבדין אותו, כפי כוחן.
ד) [ה] מת לו מת -- אינו יוצא אחריו, ואינו יוצא מפתח ביתו או מן המקדש; וכל העם באים לנחמו לביתו. והוא עומד בשורה, וסגן מימינו וראש בית אב משמאלו; ואומרין לו אנו כפרתך, והוא אומר להן תתברכו מן השמיים. [ו] כשמברין אותו, כל העם מסובין על הארץ; והוא מסב על הספסל.
ה) ואינו קורע על מתו כשאר הכוהנים, שנאמר "ובגדיו לא יפרום" (ויקרא כא,י); ואם קרע, לוקה. אבל קורע הוא מלמטה, כנגד רגליו. ואינו מרבה פרע לעולם, שנאמר "את ראשו לא יפרע" (שם) -- ואפילו בעת שלא ייכנס למקדש; אלא מספר מערב שבת לערב שבת. ואינו מספר בתער אלא בזוג ראש שערה זו בעיקר זו, עד שייראה כאילו הוא צמח כאחד -- שנאמר "ראשם לא יגלחו, ופרע לא ישלחו: כסום יכסמו, את ראשיהם" (יחזקאל מד,כ).
ו) [ו] ובית יהיה לו מוכן במקדש, והיא הנקראת לשכת כוהן גדול. וכבודו ותפארתו שיהיה יושב במקדש כל היום, ולא ייצא אלא לביתו בלבד, בלילה, או שעה או שתיים ביום; ויהיה ביתו בירושלים, ואינו זז משם.
ז) [ח] כוהן גדול -- דן, ודנין אותו, ומעידין עליו; ואין דנין אותו דיני נפשות אלא בבית דין הגדול בלבד, שנאמר "כל הדבר הגדול יביאו אליך" (שמות יח,כב). [ט] היה יודע עדות -- אינו חייב להעידה, ואפילו בבית דין הגדול: שזה אינו כבוד לו, שילך ויעיד. ואם הייתה עדות למלך ישראל -- הרי זה הולך לבית דין הגדול, ומעיד לו.
ח) [י] וכבר ביארנו בספר חמישי שהוא אסור באלמנה, ומצווה על הבתולה. ואינו נושא שתי נשים; ואם נשא שתי נשים, אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש. וחולץ, וחולצין לאשתו; ומייבמין את אשתו. ואם גירש אישה, מותרת להינשא לשאר העם.
ט) [יא] בזמן שכוהן גדול נכנס להיכל להשתחוות, שלושה אוחזין בו, אחד בימינו ואחד בשמאלו, ואחד באבנים טובות שלאיפוד מאחוריו; וייכנס להיכל, וישתחווה. וכיון שישמע הסגן קול רגליו של כוהן גדול שהוא יוצא, מגביה לו את הפרוכת; ואחר שיצא, ייכנסו אחיו הכוהנים וישתחוו וייצאו.
י) [יב] בכל יום שירצה להקטיר הקטורת, מקטיר. ונוטל חלק בראש בקודשי המקדש כולם. כיצד, כשירצה אומר זאת החטאת שלי וזה האשם שלי; ואינו עובד בפיס, אלא כל עת שירצה להקריב מקריב כל מה שירצה. והרי הוא בקודשי הגבול, כשאר הכוהנים.
יא) [יג] בזמן שרוצה כוהן גדול להקריב, היה עולה בכבש והסגן מימינו; עלה למחצית הכבש, תפשו הסגן בימינו והעלהו, והושיט לו הכוהן שהוא מוליך את ראש העולה, האברים שבידו; וסומך עליהן, וזורקן לאש. [יד] וכך היו מושיטין לו שאר האברים -- כל אחד ואחד נותן האברים שבידו לראשון, והראשון נותן לכוהן גדול; והוא סומך, וזורק לאש.
יב) ואם רצה לסמוך בלבד, ויהיה אחד זורק לאש -- עושה. ואין שם סמיכה על האברים אלא לכוהן גדול בלבד, מפני כבודו; אלא כל הסמיכות, על בעלי חיים הן.
יג) [טו] כשיגדיל הכוהן, וייעשה איש -- הרי הוא כשר לעבודה; אבל אחיו הכוהנים לא היו מניחין אותו לעבוד במקדש, עד שיהיה בן עשרים שנה. ואינו נכנס לעזרה תחילה, אלא בשעה שהלויים אומרין שירה.
יד) [טז] אין הכוהן עובד תחילה, וכן כוהן גדול אינו עובד תחילה -- עד שיביא עשירית האיפה משלו, ועובדה בידו: שנאמר "זה קרבן אהרון ובניו אשר יקריבו לה', ביום הימשח אותו" (ויקרא ו,יג). ואם עבד קודם שיביא עשירית האיפה, וכן כוהן גדול שעבד בכהונה גדולה קודם שיביא עשירית האיפה -- עבודתו כשרה.
טו) [יז] כוהן שלא עבד עדיין מימיו, שמינו אותו כוהן גדול -- הרי זה מביא עשירית האיפה, ועובדה בידו בתחילה כשאר חינוך כל כוהן הדיוט; ואחר כך מקריב עשירית האיפה שנייה, שהיא חינוך כוהן גדול; ואחר כך מקריב עשירית האיפה שלישית, שהיא חביתי כוהן גדול שמקריב בכל יום כמו שיתבאר: ומעשה שלושתן, שווה הוא.