ויקח קרח. פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא. ויקח קרח. לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה, וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג, נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת וכן מה יקחך לבך (איוב טו, יב.), לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם. דבר אחר, ויקח קרח, משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים, כמו שנאמר קח את אהרן (במדבר כ, כה.), קחו עמכם דברים (הושע יד, ג.):

בן יצהר בן קהת בן לוי. ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם, שנאמר ובקהלם אל תחד כבודי (בראשית מט, ו.), והיכן נזכר שמו על קרח, בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים, שנאמר בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל (דברי הימים א ו, כב כג. תנחומא ד.):

ודתן ואבירם. בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה, שכן לקהת ובניו החונים תימנה, נשתתפו עם קרח במחלוקתו, אוי לרשע אוי לשכנו. ומה ראה קרח לחלוק עם משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו, שנאמר ובני קהת וגו׳ (שמות ו, יח.), עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה, לא אני, שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו. מה עשה, עמד וכנס מאתים וחמשים ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן שכיניו, והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו, שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד ולהלן הוא אומר אלה קרואי העדה (במדבר א, טז.), והלבישן טליתות שכולן תכלת, באו ועמדו לפני משה, אמרו לו, טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה, אמר להם חייבת, התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה:

בני ראובן. דתן ואבירם ואון בן פלת:

רב לכם. הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה:

כלם קדושים. כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה (תנחומא ד.):

ומדוע תתנשאו. אם לקחת אתה מלכות, לא היה לך לברר לאחיך כהונה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה׳ אלהיך, כל העדה שמעו:

ויפל על פניו. מפני המחלוקת, שכבר זה בידם סרחון רביעי, חטאו בעגל ויחל משה (שמות לב, יא.), במתאוננים ויתפלל משה (במדבר יא, ב.), במרגלים ויאמר משה אל ה׳ ושמעו מצרים (שם יד, יג.), במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו. משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו, פעם ושתים ושלש, כשסרח רביעית נתרשלו ידי האוהב ההוא, אמר עד מתי אטריח על המלך שמא לא יקבל עוד ממני (תנחומא ד. במ״ר יח, ו.):

בקר וידע וגו׳. עתה עת שכרות הוא לנו ולא נכון להראות לפניו, והוא היה מתכוין לדחותם שמא יחזרו בהם (במ״ר שם ז.):

בקר וידע ה׳ את אשר לו. לעבודת לויה. ואת הקדוש. לכהונה:

והקריב. אותם אליו, והתרגום מוכיח כן, ויקרב לקדמוהי יקרב לשימושיה (תנחומא ה.). ומדרשו, בקר, אמר להם משה, גבולות חל הקב״ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בוקר לערב, כן תוכלו לבטל את זו, שנאמר ויהי ערב ויהי בקר (בראשית א, ה.) ויבדל (שם ד.), כך ויבדל אהרן להקדישו וגו׳ (דברי הימים א כג, יג.):

זאת עשו קחו לכם מחתות. מה ראה לומר להם כך אמר להם, בדרכי העובדי כוכבים ומזלות יש נימוסים הרבה וכומרים הרבה וכולם (ס״א ואין כולם) מתקבצים בבית אחד, אנו אין לנו אלא ה׳ אחד ארון אחד ותורה אחת ומזבח אחד וכהן גדול אחד, ואתם מאתים וחמשים איש מבקשים כהונה גדולה, אף אני רוצה בכך, הא לכם תשמיש חביב מכל, היא הקטורת החביבה מכל הקרבנות, וסם המות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא, לפיכך התרה בהם, והיה האיש אשר יבחר ה׳ הוא הקדוש, כבר הוא בקדושתו, וכי אין אנו יודעים שמי שיבחר הוא הקדוש, אלא אמר להם משה, הריני אומר לכם שלא תתחייבו, מי שיבחר בו יצא חי וכולכם אובדים (במ״ר יח, ז ח.):

מחתות. כלים שחותין בהם גחלים, ויש להם בית יד:

רב לכם בני לוי. דבר גדול אמרתי לכם. ולא טפשים היו, שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב, אלא הם חטאו על נפשותם, שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם. וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, אמר, בשבילו אני נמלט, וכ״ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש, שנאמר כל אלה בנים להימן (דברי הימים א כה, ה.), אמר, אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום, לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה, ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט. אשר יבחר ה׳ הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה. (תנחומא ה.):

רב לכם. דבר גדול נטלתם בעצמכם לחלוק על הקב״ה:

ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי. התחיל לדבר עמו דברים רכים, כיון שראהו קשה עורף, אמר, עד שלא ישתתפו שאר השבטים ויאבדו עמו, אדבר גם אל כולם, התחיל לזרז בהם שמעו נא בני לוי:

ולעמוד לפני העדה. לשיר על הדוכן:

ויקרב אותך. לאותו שירות שהרחיק ממנו שאר עדת ישראל:

לכן. בשביל כך, אתה וכל עדתך הנועדים אתך על ה׳, כי בשליחותו עשיתי לתת כהונה לאהרן, ולא לנו הוא המחלוקת הזה:

וישלח משה וגו׳. מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום (סנהדרין קי.):

לא נעלה. פיהם הכשילם שאין להם אלא ירידה: