כט אדר א

בַּאֲמִירַת לְחַיִּים יֵשׁ שְׁתֵּי נוּסְחָאוֹת: א) לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, וְטַעַם הַבְּרָכָה - לִהְיוֹת כִּי בִּשְׁתִיַּת הַיַּיִן הַנִּזְכֶּרֶת בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בַּתּוֹרָה הָיוּ תּוֹצָאוֹת לֹא טוֹבִים - וַיָּחֶל נֹחַ גו׳, וְעֵץ הַדַּעַת גֶּפֶן הָיָה, וְלָכֵן מְבָרְכִים שֶׁיַּיִן זֶה יִהְיֶה לְחַיִּים טוֹבִים.

בּ) הָרַב הַמַּגִּיד מִמּעֶזְרִיטְשׁ הָיָה עוֹנֶה לְחַיִּים וְלִבְרָכָה. פַּעַם בְּהִתְוַעֲדוּת שֶׁהָיָה נוֹכֵחַ רַבֵּינוּ הַזָּקֵן, עָנָה רַבֵּינוּ הַזָּקֵן:

לְחַיִּים וְלִבְרָכָה. אֲחַרֵי הַהִתְוַעֲדוּת שׂוֹחֲחוּ הַחֲסִידִים בְּטַעַם נוּסַח זֶה, שֶׁשָּׁמְעֻהוּ אָז פַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. אֶחָד הַחֲסִידִים אָמַר, אֲשֶׁר לִהְיוֹת כִּי נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד, וּבַעֲבוֹדָה הוּא הִתְגַּלּוּת הַמִּדּוֹת, לָכֵן זְקוּקִים לִבְרָכָה. וְהַנּוּסַח הוּא ״לְחַיִּים וְלִבְרָכָה״ - אוֹתִיוֹת לֵב-רַכָּה. הצ״צ (הַצֶמַח צֶדֶק) אָמַר ע״ז (עַל זֶה): דאָס קעֶן זאָגעֶן אַ חָסִיד, וואָס האָט געֶדאַוועֶנט אוּן געֶטאָן אִין עֲבוֹדָה דְרַייסִיג יאָהְר.

ל אדר א ר״ח

אאמו״ר (אַדוֹנִי אָבִי מוֹרִי וְרַבִּי) אָמַר: אַ חָסִיד מאַכט אַ סְבִיבָה. אוֹיבּ נִיט, דאַרְף עֶר גוּט אַ טאַפּ טאָן בּאַ זִיך אִין פּעֶקְל, וואָס טוּט זִיך מִיט אִיהְם אַלֵיין. אוּן דאָס אַלֵיין וואָס עֶר מאַכְט נִיט קֵיין סְבִיבָה - דאַרף אִיהְם צוּבְּרעֶכעֶן וִוי אַ קִינעֶלעֶ (קֵיסָם). אוּן עֶר דאַרף פְרעֶגעֶן בַּא זִיך אַלֵיין: וואָס טוּ אִיך אוֹיף דעֶר וועֶלט?

כט אדר שני

בְּאַחַת הַהִתְוַעֲדוּת אָמַר אאמו״ר (אֲדוֹנִי אָבִי מוֹרִי וְרַבִּי): הקב״ה (הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא) בָּרָא אֶת הָעוֹלָם וְכָל הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים מֵאַיִן לְיֵשׁ, אוּן אִידעֶן דאַרפעֶן מאַכעֶן מִיֵשׁ לְאַיִן, פוּן דִי גַּשְׁמִיוּת מאַכעֶן רוּחְנִיוּת. דִי עַבוֹדָה מאַכן פוּן גַּשְׁמִיוּת רוּחְנִיוּת אוּן דעֶם גַּשְׁמִי מאַכעֶן אַ כְּלִי פאַר רוּחְנִיוּת, דאָס אִיז אַ חוֹבַת גַּבְרָא, אִין דעֶם אִיז מְחוּיָב כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרָט.