מְקוּבָּל אֵצֶל זִקְנֵי אנ״שׁ (אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ): סֵפֶר הַתַּנְיָא הוּא לִקוּטֵי עֵצוֹת מַה שֶׁעָנָה רַבֵּינוּ הַגָדוֹל לאנ״ש (לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ) עַל יְחִידוּת בִּשְׁנוֹת תּק״מ-תּק״ן. בְּקַיִץ תּקנ״ב הִתְחִיל לְסַדֵר אֶת סֵפֶר הַתַּנְיָא בְּצוּרָתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא עַתָּה לְפָנֵינוּ. תּקנ״ג כְּבַר הָיוּ הַעְתָּקוֹת רַבּוֹת מִמֶּנּוּ, וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן נִשְׁתַּבְּשׁוּ, וְגַם הִתְחִילוּ לְזַיְּיפוֹ. וּמֵהַאי טַעְמָא נִזְדָּרֵז רַבֵּינוּ לְמָסְרוֹ לִדְפוּס. יֵשׁ נ״א (נוּסַח אַחֵר): עֶשְׂרִים שָׁנָה כָּתַב רַבֵּינוּ אֶת סִפְרוֹ הַתַּנְיָא, וְדִיֵיק בְּכָל תֵּיבָה וְתֵיבָה. בִּשְׁנַת תּקנ״ה כְּבַר הָיָה צָרוּף וְזָקוּק, וְאָז נָתַן רְשׁוּת לְהַעְתִּיקוֹ, וּכְשֶׁרַבּוּ הַהַעְתָּקוֹת וְנִשְׁתַּבְּשׁוּ מְסָרוֹ לִדְפוּס.

הצ״צ (הַצֶּמַח צֶדֶק) סִיפֵּר אֲשֶׁר, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְחַיָּיו - שְׁנַת תּק״ן - אָמַר רַבֵּינוּ הַגָּדוֹל דְּרוּשׁ מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ תְּהִי צַדִּיק וכו׳, וְהוּא הוּא שְׁלֹשֶׁת פְּרָקִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל סֵפֶר הַתַּנְיָא.