מצוות עשה

לשבות בשמיני של חג, שנאמר "וביום השמיני מקרא קודש" (ראה ויקרא כג,לו).

לישב בסוכה שבעת ימים, שנאמר "בסוכות תשבו, שבעת ימים" (ויקרא כג,מב).

ליטול לולב, שנאמר "ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפות תמרים" (ויקרא כג,מ).

לשמוע קול שופר בראש השנה, שנאמר "יום תרועה, יהיה לכם" (במדבר כט,א).

ליתן מחצית השקל בכל שנה ושנה, שנאמר "זה ייתנו, כל העובר על הפקודים" (שמות ל,יג).

לשמוע מכל נביא שיהא בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע, שנאמר "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו).

למנות מלך, שנאמר "שום ותשים עליך מלך" (דברים יז,טו).

לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל, שנאמר "ועל המשפט אשר יאמרו לך -- תעשה" (דברים יז,יא).

לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין, שנאמר "אחרי רבים -- להטות" (שמות כג,ב).

למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל, שנאמר "שופטים ושוטרים, תיתן לך" (דברים טז,יח).

להשוות בין בעלי דינין בשעה שעומדין בדין, שנאמר "בצדק, תשפוט עמיתך" (ויקרא יט,טו).

להעיד בבית דין למי שיש לו עדות, שנאמר "והוא עד, או ראה או ידע" (ויקרא ה,א).

לחקור העדים הרבה, שנאמר "ודרשת וחקרת ושאלת, היטב" (דברים יג,טו).

לעשות לעדים זוממין כמו שזממו לעשות, שנאמר "ועשיתם לו, כאשר זמם" (דברים יט,יט).

לערוף את העגלה כמצותה, שנאמר "וערפו שם את העגלה, בנחל" (דברים כא,ד).

להכין שש ערי מקלט, שנאמר "תכין לך, הדרך, ושילשת" (דברים יט,ג).

לתת ללויים ערים לשבת, וגם הן קולטות, שנאמר "ונתנו ללויים... ערים" (במדבר לה,ב).

לעשות מעקה, שנאמר "ועשית מעקה לגגך" (דברים כב,ח).

לאבד עבודה זרה וכל משמשיה, שנאמר "אבד תאבדון..." (דברים יב,ב).

להרוג אנשי עיר הנידחת ולשרוף את העיר, שנאמר "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה" (דברים יג,יז).

לאבד שבעה עממים בארץ ישראל, שנאמר "החרם תחרימם" (דברים כ,יז).

להכרית זרעו של עמלק, שנאמר "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט).

לזכור מה שעשה לנו עמלק תדיר, שנאמר "זכור, את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה,יז).

לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה, שנאמר "כי תקרב אל עיר" (דברים כ,י).

למשוח כוהן למלחמה, שנאמר "והיה, כקורבכם אל המלחמה; וניגש הכוהן, ודיבר אל העם" (דברים כ,ב).

להתקין יד במחנה, שנאמר "ויד תהיה לך, מחוץ למחנה" (דברים כג,יג).

להתקין יתד, שנאמר "ויתד תהיה לך, על אזנך" (דברים כג,יד).

להשיב את הגזל, שנאמר "והשיב את הגזילה אשר גזל" (ויקרא ה,כג).

ליתן צדקה, שנאמר "פתוח תפתח את ידך" (דברים טו,ח; דברים טו,יא).

להעניק לעבד עברי, שנאמר "הענק תעניק, לו" (דברים טו,יד); וכן אמה עברייה.

להלוות לעני, שנאמר "אם כסף תלווה את עמי" (שמות כב,כד); "אם" זה אינו רשות אלא מצוה, שנאמר "והעבט, תעביטנו" (דברים טו,ח).

להלוות לנוכרי בריבית, שנאמר "לנוכרי תשיך" (דברים כג,כא); מפי השמועה למדו שזו מצות עשה.

להשיב המשכון לבעליו, שנאמר "השב תשיב לו את העבוט" (דברים כד,יג).

ליתן שכר שכיר בזמנו, שנאמר "ביומו תיתן שכרו" (דברים כד,טו).

להיות השכיר אוכל בזמן שכירותו, שנאמר "כי תבוא בכרם ריעך" (דברים כג,כה), "כי תבוא בקמת ריעך" (דברים כג,כו).

לעזוב מעל חברו או מעל בהמתו, שנאמר "עזוב תעזוב, עימו" (שמות כג,ה).

להקים המשא על הבהמה, שנאמר "הקם תקים, עימו" (דברים כב,ד).

להשיב האבידה, שנאמר "השב תשיבם, לאחיך" (דברים כב,א).

להוכיח החוטא, שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט,יז).

לאהוב כל בני אדם מבני ברית, שנאמר "ואהבת לריעך כמוך" (ויקרא יט,יח).

לאהוב את הגר, שנאמר "ואהבתם, את הגר" (דברים י,יט).

לצדק המאזניים עם המשקלות, שנאמר "מאזני צדק אבני צדק" (ויקרא יט,לו).

לכבד החכמים, שנאמר "מפני שיבה תקום" (ויקרא יט,לב).

לכבד אב ואם, שנאמר "כבד את אביך, ואת אימך" (שמות כ,יא; דברים ה,טו).

ליראה מאב ואם, שנאמר "איש אימו ואביו תיראו" (ויקרא יט,ג).

לפרות ולרבות, שנאמר "פרו ורבו" (בראשית ט,ז).

לבעול בקידושין, שנאמר "כי ייקח איש, אישה; ובא אליה" (דברים כב,יג; וראה דברים כד,א).

לשמח חתן את אשתו שנה אחת, שנאמר "נקי יהיה לביתו, שנה אחת..." (דברים כד,ה).

למול את הבן, שנאמר "וביום, השמיני, יימול, בשר עורלתו" (ויקרא יב,ג).

לייבם אשת אח, שנאמר "יבמה יבוא עליה" (דברים כה,ה).

לחלוץ ליבם, שנאמר "וחלצה נעלו מעל רגלו" (דברים כה,ט).

לישא אונס את אנוסתו, שנאמר "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,כט).

לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו, שנאמר "ולו תהיה לאישה, לא יוכל לשלחה כל ימיו" (דברים כב,יט).

לדון במפתה בחמישים שקל עם שאר דינין, שנאמר "וכי יפתה" (שמות כב,טו).

לעשות ליפת תואר ככתוב, שנאמר "וראית, בשביה, אשת, יפת תואר" (דברים כא,יא).

לגרש בשטר, שנאמר "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה" (דברים כד,א; דברים כד,ג).

לעשות לסוטה כתורה, שנאמר "ועשה לה הכוהן, את כל התורה הזאת" (במדבר ה,ל).

להלקות הרשעים, שנאמר "והפילו השופט והכהו" (דברים כה,ב).

להגלות רוצח בשגגה, שנאמר "וישב בה, עד מות הכוהן" (במדבר לה,כה).

להיות בית דין הורגין בסיף, שנאמר "נקום, יינקם" (שמות כא,כ).

להיות בית דין הורגין בחנק, שנאמר "מות יומת הנואף, והנואפת" (ויקרא כ,י).

להיות בית דין שורפין באש, שנאמר "באש ישרפו אותו, ואתהן" (ויקרא כ,יד).

להיות בית דין סוקלין באבנים, שנאמר "וסקלתם אותם" (דברים כב,כד).

לתלות מי שנתחייב תלייה, שנאמר "ותלית אותו, על עץ" (דברים כא,כב).

לקבור הנהרג ביומו, שנאמר "כי קבור תקברנו ביום ההוא" (דברים כא,כג).

לדון בעבד עברי כהלכותיו, שנאמר "כי תקנה עבד עברי" (שמות כא,ב).

לייעד אמה עברייה, שנאמר "אשר לו יעדה" (שמות כא,ח), "ואם לבנו, ייעדנה" (שמות כא,ט).

לפדות אמה עברייה, שנאמר "והפדה" (שמות כא,ח).

לעבוד בעבד כנעני לעולם, שנאמר "לעולם, בהם תעבודו" (ויקרא כה,מו).

להיות החובל משלם ממון, שנאמר "וכי יריבון אנשים -- והכה איש" (שמות כא,יח).

לדון בנזקי בהמה, שנאמר "וכי ייגוף שור איש את שור ריעהו" (שמות כא,לה).

לדון בנזקי הבור, שנאמר "כי יפתח איש בור" (שמות כא,לג).

לדון לגנב בתשלומין או במיתה, שנאמר "וכי יגנוב" (ראה שמות כא,לז), "אם במחתרת" (שמות כב,א), "וגונב איש ומכרו" (שמות כא,טז).

לדון בנזקי הבער, שנאמר "כי יבער איש, שדה או כרם" (שמות כב,ד).

לדון בנזקי האש, שנאמר "כי תצא אש ומצאה קוצים" (שמות כב,ה).

לדון בדין שומר חינם, שנאמר "כי ייתן איש אל ריעהו כסף או כלים" (שמות כב,ו).

לדון בדין נושא שכר ושוכר, שנאמר "כי ייתן איש אל ריעהו חמור או שור" (שמות כב,ט).

לדון בדין השואל, שנאמר "וכי ישאל איש מעם ריעהו" (שמות כב,יג).

לדון בדין מקח וממכר, שנאמר "וכי תמכרו ממכר לעמיתך" (ויקרא כה,יד).

לדון בדין טוען ונטען, שנאמר "על כל דבר פשע" (שמות כב,ח).

להציל הנרדף ואפילו בנפש הרודף, שנאמר "וקצותה, את כפה" (דברים כה,יב).

לדון בדיני נחלות, שנאמר "איש כי ימות, ובן אין לו" (במדבר כז,ח), "והייתה לבני ישראל" (במדבר כז,יא).