| כט | וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי־ |
|
בראש או בזקן. בא הכתוב לחלק בין נגע שבמקום שער לנגע שבמקום בשר, שזה סימנו בשער לבן, וזה סימנו בשער צהוב (ת״כ פרשתא ה, ה.): | |
| ל | וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת־ |
|
ובו שער צהוב. שנהפך שער שחור שבו לצהוב: נתק הוא. כך שמו של נגע שבמקום שער: | |
| לא | וְכִי־ |
|
ושער שחור אין בו. הא אם היה בו שער שחור טהור, ואין צריך להסגר, ששער שחור סימן טהרה הוא בנתקים, כמו שנאמר ושער שחור צמח בו וגו׳: | |
| לב | וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת־ |
|
והנה לא פשה וגו׳. הא אם פשה, או היה בו שער צהוב, טמא: | |
| לג | וְהִתְגַּלָּח וְאֶת־ |
|
והתגלח. סביבות הנתק: ואת הנתק לא יגלח. מניח שתי שערות סמוך לו סביב, כדי שיהא ניכר אם פשה, שאם יפשה יעבור השערות ויצא למקום הגילוח: | |
| לד | וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת־ |
| לה | וְאִם־ |
|
אחרי טהרתו. אין לי אלא פושה לאחר הפטור, מנין אף בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני, תלמוד לומר פשה יפשה: | |
| לו | וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר לֹא־ |
| לז | וְאִם־ |
|
ושער שחר. מנין אף הירוק והאדום שאינו צהוב, תלמוד לומר ושער. ולשון צהוב, דומה לתבנית הזהב. צהוב כמו זהוב, אור״בלא בלע״ז: טהור הוא וטהרו הכהן. הא טמא שטהרו הכהן לא טהור (מועד קטן ז:): | |
| לח | וְאִישׁ אוֹ־ |
|
בהרת. חברבורות: | |
| לט | וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה בְעוֹר־ |
|
כהות לבנות. שאין לובן שלהן עז אלא כהה: בהק. כמין לובן, הנראה בבשר אדם, אדום שקורין רוש״ו בין חברבורות אדמימותו קרויה בהק, כאיש עדשן שבין עדשה לעדשה מבהיק הבשר בלובן צח: | |