כד | וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר: |
כה | וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי־ |
כו | וְשָׁפְטוּ אֶת־ |
ושפטו. ודיינון ית עמא: יביאון. מייתין: ישפוטו הם. כמו ישפטו (בחולם), וכן לא תעבורי (רות ב, ח.), כמו לא תעברי. ותרגומו דיינין אינון. מקראות העליונים היו לשון צווי, לכך מתורגמין וידונון, ייתון, ידונון, ומקראות הללו לשון עשייה: | |
כז | וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת־ |
וילך לו אל ארצו. לגייר בני משפחתו (מכילתא פ״ב): |