ו אדר א
יום חמישי | ו אדר א | ה׳תש״ג | ||||
|
מִשִׂיחוֹת אאמו״ר (אֲדוֹנִי אָבִי מוֹרִי וְרַבִּי): עֶס אִיז אַ מַעֲלָה נִפְלָאָה, וואָס דעֶר אוֹיבּעֶרשׁטעֶר ב״ה (בָּרוּךְ הוּא) אִיז מְזַכֶּה אוּן מעֶן קְרִיגְט אַ חוּשׁ מִיט אַ געֶשׁמאַק אַ אִידעֶן אַ טוֹבָה טאָן, בִּיז אַז יעֶנעֶר וועֶרט בּאַ אִים טַייעֶרעֶר וִוי עֶר בּאַ זִיך, וואָרוּם אוֹיף זִיך קעֶן עֶר געֶפִינעֶן כַּמָה טְעָמִים פאַר וואָס עֶס קוּמְט אִים זאָל, ח״ו (חַס וְשָׁלוֹם), זַיין נִיט גוּט, אָבּעֶר אוֹיף דעֶם אַנְדעֶרעֶן אִיז דאָס נִיט שַׁיָיךְ כְּלַל.
ו אדר שני
שבת | ו אדר שני | ה׳תש״ג | ||||
הפטרה: ותשלם כל המלכה.
בְּבִּרְכַת הָהַפטוֹרָה אוֹמְרִים תָּמִיד: נֶאֶמָן וְרַחֲמָן אַתָּה תּוֹשִׁיעַ וּתְשַׂמַּח.
| ||||||
|
מְקוּבָּל אֵצֶל זִקְנֵי אנ״שׁ (אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ): סֵפֶר הַתַּנְיָא הוּא לִקוּטֵי עֵצוֹת מַה שֶׁעָנָה רַבֵּינוּ הַגָדוֹל לאנ״ש (לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ) עַל יְחִידוּת בִּשְׁנוֹת תּק״מ-תּק״ן. בְּקַיִץ תּקנ״ב הִתְחִיל לְסַדֵר אֶת סֵפֶר הַתַּנְיָא בְּצוּרָתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא עַתָּה לְפָנֵינוּ. תּקנ״ג כְּבַר הָיוּ הַעְתָּקוֹת רַבּוֹת מִמֶּנּוּ, וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן נִשְׁתַּבְּשׁוּ, וְגַם הִתְחִילוּ לְזַיְּיפוֹ. וּמֵהַאי טַעְמָא נִזְדָּרֵז רַבֵּינוּ לְמָסְרוֹ לִדְפוּס. יֵשׁ נ״א (נוּסַח אַחֵר): עֶשְׂרִים שָׁנָה כָּתַב רַבֵּינוּ אֶת סִפְרוֹ הַתַּנְיָא, וְדִיֵיק בְּכָל תֵּיבָה וְתֵיבָה. בִּשְׁנַת תּקנ״ה כְּבַר הָיָה צָרוּף וְזָקוּק, וְאָז נָתַן רְשׁוּת לְהַעְתִּיקוֹ, וּכְשֶׁרַבּוּ הַהַעְתָּקוֹת וְנִשְׁתַּבְּשׁוּ מְסָרוֹ לִדְפוּס.
הצ״צ (הַצֶּמַח צֶדֶק) סִיפֵּר אֲשֶׁר, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְחַיָּיו - שְׁנַת תּק״ן - אָמַר רַבֵּינוּ הַגָּדוֹל דְּרוּשׁ מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ תְּהִי צַדִּיק וכו׳, וְהוּא הוּא שְׁלֹשֶׁת פְּרָקִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל סֵפֶר הַתַּנְיָא.