כד | וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר: |
כה | וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי־ |
כו | וְשָׁפְטוּ אֶת־ |
ודיינון ית עמא: מייתין: כמו ישפטו (בחולם), וכן לא תעבורי (רות ב, ח.), כמו לא תעברי. ותרגומו דיינין אינון. מקראות העליונים היו לשון צווי, לכך מתורגמין וידונון, ייתון, ידונון, ומקראות הללו לשון עשייה: | |
כז | וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת־ |
לגייר בני משפחתו (מכילתא פ״ב): |