בהעלתך. למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו, כשלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות:

בהעלתך. על שם שהלהב עולה כתיב בהדלקתן לשון עלייה, שצריך להדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה. ועוד דרשו רבותינו מכאן, שמעלה היתה לפני המנורה שעליה הכהן עומד ומיטיב:

אל מול פני המנורה. אל מול נר האמצעי, שאינו בקנים אלא בגוף של מנורה:

יאירו שבעת הנרות. ששה שעל ששת הקנים, שלשת המזרחיים פונים למול האמצעי הפתילות שבהן, וכן שלשה המערביים ראשי הפתילות למול האמצעי, ולמה, כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך:

ויעש כן אהרן. להגיד שבחו של אהרן שלא שנה (ספרי ס.):

וזה מעשה המנורה. שהראהו הקב"ה באצבע לפי שנתקשה בה, לכך נאמר וזה (ספרי סא.):

מקשה. בטדי"ץ בלע"ז לשון דא לדא נקשן (דניאל ה, ו.), עשת של ככר זהב היתה, ומקיש בקורנס וחותך בכשיל לפשט איבריה כתקונן, ולא נעשית איברים איברים על ידי חבור:

עד ירכה עד פרחה. ירכה היא השידה שעל הרגלים, חלול כדרך מנורות כסף שלפני השרים:

עד ירכה עד פרחה. כלומר גופה של מנורה כולה וכל התלוי בה:

עד ירכה. שהוא אבר גדול:

עד פרחה. שהוא מעשה דק שבה, הכל מקשה, ודרך עד לשמש בלשון זה, כמו מגדיש ועד קמה ועד כרם זית (שופטים טו, ה.):

כמראה אשר הראה וגו'. כתבנית אשר הראהו בהר, כמו שנאמר וראה ועשה בתבניתם וגו' (שמות כה, מ.):

כן עשה את המנורה. מי שעשאה. ומדרש אגדה על ידי הקב"ה נעשית מאליה:

קח את הלוים. קחם בדברים, אשריכם שתזכו להיות שמשים למקום:

הזה עליהם מי חטאת. של אפר הפרה, מפני טמאי מתים שבהם:

והעבירו תער. מצאתי בדברי רבי משה הדרשן, לפי שנתנו כפרה על הבכורות שעבדו עבודת אלילים, והיא קרויה זבחי מתים, והמצורע קרוי מת, הזקיקם תגלחת כמצורעים:

ולקחו פר בן בקר. והוא עולה, כמו שכתוב ועשה את האחד עולה, והוא קרבן צבור בעבודת אלילים:

ופר שני. מה תלמוד לומר שני, לומר לך מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת (ע"כ דברי ר"מ), ובזו יש סמך לדבריו בתורת כהנים (ויקרא חובה פרק ג, ד.), ואומר אני, שהוראת שעה היתה, ששעיר היה להם להביא לחטאת עבודת אלילים עם פר העולה:

והקהלת את כל עדת. לפי שהלוים נתונים קרבן כפרה תחתיהם, יבואו ויעמדו על קרבנם ויסמכו את ידיהם עליהם:

והניף אהרן את הלוים. כדרך שאשם מצורע טעון תנופה חי. שלש תנופות נאמרו בפרשה זו, הראשונה לבני קהת, לכך נאמר בם והיו לעבוד את עבודת ה', לפי שעבודת קדש הקדשים עליהם הארון והשלחן וגו'. השניה לבני גרשון, לכך נאמר בם תנופה לה', שאף עליהם היתה עבודת הקודש יריעות וקרשים (צ"ל וקרסים דאילו קרשים ביד משא בני מררי) הנראות בבית קדש הקדשים, והשלישית לבני מררי: