ויאסף משה. מפתח אהל מועד:

אל המחנה. נכנסו איש לאהלו:

ויאסף. לשון כניסה אל הבית, כמו ואספתו אל תוך ביתך (דברים כב, ב.), ואב לכולם יצבור ולא ידע מי אוספם (תהלים לט, ז.), מלמד שלא הביא עליהם פורענות עד שנכנסו הצדיקים איש לאהלו (ספרי צו.):

ויגז. ויפריח, וכן כי גז חיש (תהלים צ, י.), וכן נגוזו ועבר (נחום א, יב.):

ויטש. ויפשוט, כמו והנם נטושים על פני כל הארץ (שמואל א ל, טז.), ונטשתיך המדברה (יחזקאל כט, ה.):

וכאמתים. פורחות בגובה עד שהן כנגד לבו של אדם, כדי שלא יהא טורח באסיפתן, לא להגביה ולא לשחות (ספרי צז.):

הממעיט. מי שאסף פחות מכולם, העצלים והחגרים, אסף עשרה חמרים:

וישטחו. עשו אותן משטיחין משטיחין:

טרם יכרת. כתרגומו עד לא פסק, דבר אחר אינו מספיק לפוסקו בשניו עד שנשמתו יוצאה:

ותדבר. אין דבור בכל מקום אלא לשון קשה, וכן הוא אומר דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (בראשית מב, ל.), ואין אמירה בכל מקום אלא לשון תחנונים, וכן הוא אומר ויאמר אל נא אחי תרעו (שם יט, ז.), ויאמר שמעו נא דברי (במדבר יב, ו. ספרי צט.), כל נא לשון בקשה:

ותדבר מרים ואהרן. היא פתחה בדבור תחלה, לפיכך הקדימה הכתוב תחלה, ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה, רבי נתן אומר מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה צפורה, אמרה אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה, שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן. ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו כך נענשה, קל וחומר למספר בגנותו של חבירו (ספרי שם):

האשה הכשית. מגיד שהכל מודים ביפיה (ספרי שם) כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי:

כושית. בגימטריא יפת מראה:

על אדות האשה. על אודות גירושיה:

כי אשה כשית לקח. מה תלמוד לומר, אלא יש לך אשה נאה ביפיה ואינה נאה במעשיה, במעשיה ולא ביפיה, אבל זאת נאה בכל:

האשה הכשית. על שם נויה נקראת כושית, כאדם הקורא את בנו נאה, כושי, כדי שלא תשלוט בו עין רעה:

כי אשה כשית לקח. ועתה גרשה:

הרק אך. עמו לבדו דבר ה׳:

הלא גם בנו דבר. ולא פירשנו מדרך ארץ:

ענו. שפל וסבלן:

פתאום. נגלה עליהם פתאום והם טמאים בדרך ארץ, והיו צועקים מים מים, להודיעם שיפה עשה משה מה שפירש מן האשה, מאחר שנגלית עליו שכינה תדיר, ואין עת קבוע לדבור:

צאו שלשתכם. מגיד ששלשתן נקראו בדבור אחד מה שאי אפשר לפה לומר ולאזן לשמוע:

בעמוד ענן. יצא יחידי שלא כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם כשיוצא למלחמה יוצא באוכלוסין וכשיוצא לשלום יוצא במועטים, ומדת הקב״ה יוצא למלחמה יחידי שנאמר ה׳ איש מלחמה (שמות טו, ג.), ויוצא לשלום באוכלוסין שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (תהלים סח, יח. ספרי קב.):

ויקרא אהרן ומרים. שיהיו נמשכין ויוצאין מן החצר לקראת הדבור:

ויצאו שניהם. ומפני מה משכן והפרידן ממשה, לפי שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו, וכן מצינו בנח, שלא בפניו נאמר איש צדיק תמים (בראשית ו, ט.), ובפניו נאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני (שם ז, א.). דבר אחר, שלא ישמע בנזיפתו של אהרן:

שמעו נא דברי. אין נא אלא לשון בקשה:

אם יהיה נביאכם. אם יהיו לכם נביאים:

ה׳ במראה אליו אתודע. שכינת שמי אין נגלית עליו באספקלריא המאירה, אלא בחלום וחזיון:

פה אל פה. אמרתי לו (הוכרח לפרש כך, דאילו כפשוטו שפה אל פה הוזכר לשבח, דא״כ היה אז פה אל פה ממש כפשוטו, וזה א״א דהא כתיב בסוף נשא מדבר אליו וע״ש ברש״י, אלא פה אל פה פירושו אמרתי לו לפרוש כו׳, ופא״פ לאו דוקא, אלא ר״ל בהדיא ודו״ק) לפרוש מן האשה, והיכן אמרתי לו, בסיני, לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה, כז. ספרי קג.):

ומראה ולא בחידות. ומראה, זה מראה דבור, שאני מפרש לו דבורי במראית פנים שבו, ואיני סותמו לו בחידות, כענין שנאמר ליחזקאל חוד חידה וגו׳ (יחזקאל יז, ב.), יכול מראה שכינה, תלמוד לומר לא תוכל לראות את פני (שמות לג, כ.):

ותמנת ה׳ יביט. זה מראה אחורים, כענין שנאמר וראית את אחורי (שם כג.):

בעבדי במשה. אינו אומר בעבדי משה, אלא בעבדי במשה, בעבדי, אף על פי שאינו משה, במשה, אפילו אינו עבדי, כדאי הייתם לירא מפניו, וכל שכן שהוא עבדי, ועבד מלך מלך, היה לכם לומר אין המלך אוהבו חנם, ואם תאמרו איני מכיר במעשיו, זו קשה מן הראשונה (ספרי קג. תנחומא צו יג.):

ויחר אף ה׳ בם וילך. מאחר שהודיעם סרחונם, גזר עליהם נדוי, קל וחומר לבשר ודם שלא יכעוס על חבירו עד שיודיענו סרחונו:

והענן סר. ואחר כך והנה מרים מצרעת כשלג, משל למלך שאמר לפדגוג רדה את בני, אבל לא תרדנו עד שאלך מאצלך, שרחמי עליו:

נואלנו. כתרגומו לשון אויל:

אל נא תהי. אחותנו זו:

כמת. שהמצורע חשוב כמת, מה מת מטמא בביאה אף מצורע מטמא בביאה:

אשר בצאתו מרחם אמו. אמנו היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב, וכן חצי בשרו, חצי בשרנו היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב, מאחר שיצאה מרחם אמנו, היא לנו כאילו נאכל חצי בשרנו, כענין שנאמר כי אחינו בשרנו הוא (בראשית לז, כז.). ולפי משמעו אף הוא נראה כן, אין ראוי לאח להניח את אחותו להיות כמת:

אשר בצאתו. מאחר שיצא זה מרחם אמו של זה, שיש כח בידו לעזור, ואינו עוזרו, הרי נאכל חצי בשרו, שאחיו בשרו הוא. דבר אחר, אל נא תהי כמת, אם אינך רופאה בתפלה מי מסגירה ומי מטהרה, אני אי אפשר לראותה שאני קרוב, ואין קרוב רואה את הנגעים, וכהן אחר אין בעולם, וזהו אשר בצאתו מרחם אמו (ספרי קה.):

אל נא רפא נא לה. בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שהשואל דבר מחברו צריך לומר שנים או שלשה דברי תחנונים, ואחר כך יבקש שאלותיו:

לאמר. מה תלמוד לומר, אמר לו השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו, עד שהשיבו ואביה ירק ירק וגו׳. רבי אלעזר בן עזריה אומר, בארבעה מקומות (ספרי קה.) בקש משה מלפני הקב״ה להשיבו אם יעשה שאלותיו אם לאו, כיוצא בו וידבר משה לפני ה׳ לאמר וגו׳ (שמות ו, יב.), מה תלמוד לומר לאמר, השיבני אם גואלם אתה אם לאו, עד שהשיבו עתה תראה וגו׳. כיוצא בו ויאמר משה לפני ה׳ לאמר יפקד ה׳ אלהי הרוחות לכל בשר (במדבר כז, טו.). כיוצא בו ואתחנן אל ה׳ בעת ההיא לאמר (דברים ג, כג.), השיבו רב לך (שם כו.):

רפא נא לה. מפני מה לא האריך משה בתפלה, שלא יהיו ישראל אומרים אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה. (ד״א שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפלה, אבל בשבילנו אינו מאריך בתפלה):

ואביה ירק ירק בפניה. ואם אביה הראה לה פנים זועפות הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה י״ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, לפיכך אף בנזיפתי תסגר שבעת ימים (בבא קמא כה.):

ואחר תאסף. אומר אני כל האסיפות האמורות במצורעים, על שם שהוא משולח מחוץ למחנה וכשהוא נרפא נאסף אל המחנה, כתוב בו אסיפה לשון הכנסה:

והעם לא נסע. זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור, שנאמר ותתצב אחותו מרחוק וגו׳ (שמות ב, ד. סוטה ט:):