ח | אִם־ |
ט | אַךְ בַּיהוָֹה אַל־ |
ושוב, ואתם אל תיראו: נאכלם כלחם: מגינם וחזקם, כשרים שבהם מתו. איוב שהיה מגין עליהם (סוטה לה.). דבר אחר, צלו של המקום סר מעליהם: | |
י | וַיֹּאמְרוּ כָּל־ |
את יהושע וכלב: הענן ירד שם (במ״ר טז, כא.): | |
יא | וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל־ |
עד היכן: ירגיזוני: בשביל כל הנסים שעשיתי להם, היה להם להאמין שהיכולת בידי לקיים הבטחתי: | |
יב | אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי־ |
כתרגומו לשון תרוכין, ואם תאמר מה אעשה לשבועת אבות: שאתה מזרעם (במ״ר שם כב.): | |
יג | וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־ |
ושמעו את אשר תהרגם: כי, משמש בלשון אשר, והם ראו אשר העלית בכחך הגדול אותם מקרבם, וכשישמעו שאתה הורגם, לא יאמרו שחטאו לך, אלא יאמרו שכנגדם יכולת להלחם, אבל כנגד יושבי הארץ לא יכולת להלחם. וזו היא: | |
יד | וְאָמְרוּ אֶל־ |
כמו על יושב הארץ הזאת, ומה יאמרו עליהם מה שאמור בסוף הענין, מבלתי יכולת ה׳, בשביל ששמעו כי אתה ה׳ שוכן בקרבם ועין בעין אתה נראה ה׳ להם, והכל בדרך חבה, ולא הכירו בך שנתקה אהבתך מהם עד הנה: | |
טו | וְהֵמַתָּה אֶת־ |
פתאום, ומתוך כך יאמרו הגוים אשר שמעו את שמעך וגו׳: | |
טז | מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְהֹוָה לְהָבִיא אֶת־ |
לפי שיושבי הארץ חזקים וגבורים, ואינו דומה פרעה לשלשים ואחד מלכים (ברכות לב.), וזאת יאמרו על יושב הארץ הזאת: מתוך שלא היה יכולת בידו להביאם, שחטם: שם דבר הוא: | |
יז | וְעַתָּה יִגְדַּל־ |
לעשות דבורך: ומהו הדבור: | |
יח | יְהֹוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־ |
לצדיקים ולרשעים, כשעלה משה למרום, מצאו משה להקב״ה שהיה יושב וכותב ה׳ ארך אפים, אמר לו לצדיקים, אמר לו הקב״ה אף לרשעים, אמר לו רשעים יאבדו, אמר לו הקב״ה חייך שאתה צריך לדבר, כשחטאו ישראל בעגל ובמרגלים, התפלל משה לפניו בארך אפים, אמר לו הקב״ה והלא אמרת לי לצדיקים, אמר לו והלא אמרת לי אף לרשעים: לשבים: לשאינן שבים: | |
יט | סְלַח־ |
כ | וַיֹּאמֶר יְהֹוָה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ: |
בשביל מה שאמרת, פן יאמרו מבלתי יכולת ה׳: | |
כא | וְאוּלָם חַי־ |
כמו אבל זאת אעשה להם: לשון שבועה, כשם שאני חי וכבודי ימלא את כל הארץ, כך אקיים להם, כי כל האנשים הרואים וגו׳ אם יראו את הארץ, הרי זה מקרא מסורס, חי אני כי כל האנשים אם יראו את הארץ, וכבודי ימלא את כל הארץ, שלא יתחלל שמי במגפה הזאת לאמר מבלתי יכולת ה׳ להביאם, שלא אמיתם פתאום כאיש אחד, אלא באיחור מ׳ שנה מעט מעט: | |
כב | כִּי כָל־ |
כמשמעו: שנים בים ושנים במן ושנים בשליו וכו׳, כדאיתא במסכת ערכין (טו.): | |
כג | אִם־ |
לא יראו: לא יראו את הארץ: | |
כד | וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל־ |
שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב, למרגלים אמר אני עמכם בעצה ולבו היה לומר האמת, ועל ידי כן היה בו כח להשתיקם, כמו שנאמר ויהס כלב, שהיו סבורים שיאמר כמותם, זהו שנאמר בספר יהושע (יד, ז.) ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי, ולא כאשר עם פי (במ״ר טז, יט.): וימלא את לבו אחרי, וזה מקרא קצר: חברון תנתן לו: כתרגומו יתרכינה, יורישו את הענקים ואת העם אשר בה, ואין לתרגמו יירתונה אלא במקום יירשנה: | |
כה | וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק מָחָר פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם־ |
אם תלכו שם יהרגו אתכם, מאחר שאיני עמכם, מחר פנו לאחוריכם וסעו לכם וגו׳: |