אל אלהי הרוחות. יודע מחשבות, אין מדתך כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה, אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולם, אבל אתה, לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא:

האיש אחד. הוא החוטא, ואתה על כל העדה תקצוף. אמר הקב״ה יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא:

העלו וגו׳. כתרגומו אסתלקו, מסביבות משכן קרח:

ויקם משה. כסבור שישאו לו פנים, ולא עשו (במ״ר יח, יב.):

יצאו נצבים. בקומה זקופה לחרף ולגדף (תנחומא ח.), כמו ויתיצב ארבעים יום (שמואל א יז, טז.), דגלית:

ונשיהם ובניהם וטפם. בוא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות, ובית דין של מעלה עד כ׳ שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים:

לעשות את כל המעשים האלה. שעשיתי על פי הדבור, לתת לאהרן כהונה גדולה, ובניו סגני כהונה, ואליצפן נשיא הקהתי:

לא ה׳ שלחני. אלא אני עשיתי הכל מדעתי, ובדין הוא חולק עלי:

ואם בריאה. חדשה:

יברא ה׳. להמית אותם במיתה שלא מת בה אדם עד הנה, ומה היא הבריאה, ופצתה האדמה את פיה ותבלעם, אז, וידעתם כי נאצו הם את ה׳ ואני מפי הגבורה אמרתי, ורבותינו פירשו (סנהדרין קי.) אם בריאה, פה לארץ מששת ימי בראשית, מוטב, ואם לאו יברא ה׳ (ר״ל יברא ה׳ הפה לכאן):

נסו לקולם. בשביל הקול היוצא על בליעתן:

ואת האש. שבתוך המחתות:

זרה הלאה. לארץ מעל המחתות:

כי קדשו. המחתות, ואסורין בהנאה שהרי עשאום כלי שרת:

החטאים האלה בנפשותם. שנעשו פושעים בנפשותם שנחלקו על הקדוש ברוך הוא:

רקעי. רדידין:

פחים. טסין מרודדין טינבי״ש בלע״ז:

צפוי למזבח. למזבח הנחשת:

ויהיו לאות. לזכרון, שיאמרו אלו היו מאותן שנחלקו על הכהונה ונשרפו:

וירקעום. אינטינדר״ש בלע״ז:

ולא יהיה כקרח. כדי שלא יהיה כקרח:

כאשר דבר ה׳ ביד משה לו. כמו עליו, על אהרן דבר אל משה שיהיה הוא ובניו כהנים, לפיכך לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן וגו׳, וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור, פתרונם כמו על. ומדרשו על קרח. ומהו ביד משה ולא כתב אל משה, רמז לחולקים על הכהונה שלוקין בצרעת, כמו שלקה משה בידו, שנאמר ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג (שמות ד, ו.), ועל כן לקה עוזיה בצרעת: