לא תתגדדו. לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת, כדרך שהאמוריים עושין, לפי שאתם בניו של מקום, ואתם ראויין להיות נאים, ולא גדודים ומקורחים:

בין עיניכם. אצל הפדחת, ובמקום אחר הוא אומר, ולא יקרחו קרחה בראשם (ויקרא כא, ה.), לעשות כל הראש כבין העינים:

כי עם קדוש אתה. קדושת עצמך מאבותיך, ועוד ובך בחר ה׳:

כל תועבה. כל שתעבתי לך, כגון צרם אוזן בכור כדי לשוחטו במדינה, הרי דבר שתעבתי לך כל מום לא יהיה בו, ובא ולמד כאן שלא ישחט ויאכל על אותו המום, בשל בשר בחלב הרי דבר שתעבתי לך, הזהיר כאן על אכילתו (חולין קיד:):

זאת הבהמה וגו׳. :

איל וצבי ויחמור. למדנו שהחיה בכלל בהמה, ולמדנו שהבהמה וחיה טמאה מרובה מן הטהורה, שבכל מקום פורט את המועט (שם סג:):

ואקו. מתורגם יעלא, יעלי סלע (איוב לט, א.), הוא אשטנבו״ק (שטיינבאק):

ותאו. תורבל״א, תור היער, באל״א יער בלשון ארמי:

מפרסת. סדוקה כתרגומו:

פרסה. פלאנט״ה (פוססזאהלע):

ושסעת. חלוקה בשתי צפרנים, שיש סדוקה ואינה חלוקה בצפרנים, והיא טמאה:

בבהמה. משמע מה שנמצא בבהמה אכול, מכאן אמרו (חולין סט.) שהשליל ניתר בשחיטת אמו:

השסועה. בריה היא שיש לה שני גבין ושני שדראות (נדה כד.), אמרו רבותינו, למה נשנו בבהמות מפני השסועה, ובעופות מפני הראה, שלא נאמרו בת״כ:

ובנבלתם לא תגעו. רבותינו פירשו (תו״כ שמיני פרק ד, ח ט.) ברגל, שאדם חייב לטהר את עצמו ברגל, יכול יהיו מוזהרים בכל השנה, תלמוד לומר אמור אל הכהנים וגו׳ (ויקרא כא, א.), ומה טומאת המת חמורה כהנים מוזהרים ואין ישראל מוזהרים, טומאת נבלה קלה לא כל שכן:

כל צפור טהורה תאכלו. להתיר משולחת שבמצורע (קידושין נז.):

וזה אשר לא תאכלו מהם. לאסור את השחוטה:

והראה ואת האיה וגו׳. היא ראה, היא איה, היא דיה, ולמה נקרא שמה ראה, שרואה ביותר, ולמה הזהירך בכל שמותיה, שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק, שלא יהא האוסרה קורא אותה ראה, והבא להתיר אומר, זו דיה שמה או איה שמה, וזו לא אסר הכתוב. ובעופות פרט לך הטמאים, ללמד שהעופות טהורים מרובים על הטמאים, לפיכך פרט את המועט (חולין סג:):

התנשמת. קלב״א שורי״ץ (פעלדערמויז):

שלך. השולה דגים מן הים:

דוכיפת. הוא תרנגול הבר, ובלע״ז הרופ״א (ווידעהאפף), וכרבלתו כפולה:

שרץ העוף. הם הנמוכים הרוחשים על הארץ, כגון זבובים וצרעים וחגבים טמאים, הם קרויים שרץ:

כל עוף טהור תאכלו. ולא את הטמא, בא ליתן עשה על לא תעשה, וכן בבהמה אותה תאכלו ולא בהמה טמאה, לאו הבא מכלל עשה עשה, לעבור עליהם בעשה ולא תעשה:

לגר אשר בשעריך. גר תושב שקבל עליו שלא לעבוד עבודת אלילים ואוכל נבלות:

כי עם קדוש אתה לה׳. קדש את עצמך (ספרי קד.) במותר לך, דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור, אל תתירם בפניהם:

לא תבשל גדי. שלשה פעמים, פרט לחיה ולעופות ולבהמה טמאה (חולין קיג.):

לא תבשל גדי. :