כל שבט לוי. בין תמימין בין בעלי מומין:

חלק. בביזה:

ונחלה. בארץ:

אשי ה׳. קדשי המקדש (ס״א קדשי הקדשים):

ונחלתו. אלו קדשי הגבול, תרומות ומעשרות, אבל.:

נחלה. גמורה, לא יהיה לו בקרב אחיו. ובספרי דרשו (קסד.), ונחלה לא יהיה לו, זו נחלת שאר. בקרב אחיו, זו נחלת חמשה, ואיני יודע מה היא, ונראה לי, שארץ כנען שמעבר הירדן ואילך נקראת ארץ חמשה עממים, ושל סיחון ועוג שני עממים, אמורי וכנעני, ונחלת שאר לרבות קיני וקנזי וקדמוני, וכן דורש בפרשת מתנות שנאמרו לאהרן על כן לא היה ללוי וגו׳, להזהיר על קיני וקנזי וקדמוני (ספרי קרח קיט.). שוב נמצא בדברי רבי קלונימוס, הכי גרסינן בספרי, ונחלה לא יהיה לו, אלו נחלת חמשה. בקרב אחיו, אלו נחלת שבעה, נחלת חמשה שבטים ונחלת שבעה שבטים, ומתוך שמשה ויהושע לא חלקו נחלה אלא לחמשה שבטים בלבד, שכן משה הנחיל לראובן וגד וחצי שבט מנשה, ויהושע הנחיל ליהודה ואפרים ולחצי שבט מנשה, ושבעה האחרים נטלו מאליהן אחרי מות יהושע, מתוך כך הזכיר חמשה לבד ושבעה לבד:

כאשר דבר לו. בארצם לא תנחל גו׳ (במדבר יח, כ.) אני חלקך:

מאת העם. ולא מאת הכהנים:

אם שור אם שה. פרט לחיה:

הזרוע. מן הפרק של ארכובה עד כף של יד שקורין אשפלדו״ן (שולטער):

והלחיים. עם הלשון א. דורשי רשומות היו אומרים זרוע תחת יד, שנאמר ויקח רומח בידו (במדבר כה, ז.). לחיים, תחת תפלה, שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל (תהלים קו, ל.). והקבה, תחת האשה אל קבתה (חולין קלד:):

ראשית דגנך. זו תרומה, ולא פירש בה שיעור, אבל רבותינו נתנו בה שיעור (תרומות ד, ג.), עין יפה אחד מארבעים, עין רעה אחד מששים, בינונית אחד מחמשים, וסמכו על המקרא שלא לפחות מאחד מששים, שנאמר וששיתם האיפה מחומר השעורים (יחזקאל מה, יג.). ששית האיפה חצי סאה, כשאתה נותן חצי סאה לכור הרי א׳ מששים, שהכור שלשים סאין:

וראשית גז צאנך. כשאתה גוזז צאנך בכל שנה, תן ממנה ראשית לכהן, ולא פירש בה שיעור, ורבותינו (חולין קלז:) נתנו בה שיעור א׳ מששים. וכמה צאן חייבות בראשית הגז, חמש רחלות, שנאמר וחמש צאן עשויות (שמואל כה, יח.), רבי עקיבא אומר, ראשית גז שתים, צאנך ארבעה, תתן לו הרי חמשה:

לעמוד לשרת. מכאן, שאין שירות אלא מעומד: