כי תבנה בית חדש. אם קיימת מצות שלוח הקן, סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה, שמצוה גוררת מצוה, ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים, לכך נסמכו פרשיות הללו:

מעקה. גדר סביב לגג, ואונקלוס תרגם תיקא, כגון תיק שמשמר מה שבתוכו:

כי יפול הנופל. ראוי זה ליפול, ואף עפ״כ לא תתגלגל מיתתו על ידך, שמגלגלין זכות ע״י זכאי וחובה ע״י חייב:

כלאים. חטה ושעורה וחרצן במפולת יד (קידושין לט. חולין פב:):

פן תקדש. כתרגומו תסתאב, כל דבר הנתעב על האדם, בין לשבח כגון הקדש בין לגנאי כגון איסור, נופל בו לשון קדש, כמו אל תגש בי כי קדשתיך (ישעיה סה, ה.):

המלאה. זה מילוי ותוספת שהזרע מוסיף:

לא תחרוש בשור ובחמור. הוא הדין לכל שני מינים שבעולם, והוא הדין להנהיגם יחד קשורים זוגים בהולכת שום משא (בבא קמא נד:):

שעטנז. לשון עירוב, ורבותינו פירשו שוע טווי ונוז:

גדילים תעשה לך. אף מן הכלאים, לכך סמכן הכתוב (יבמות ד. ספרי רלג.):

ובא אליה ושנאה. סופו:

ושם לה עלילת דברים. עבירה גוררת עבירה, עבר על לא תשנא (ויקרא יט, יז.), סופו לבא לידי לשון הרע:

את האשה הזאת. מכאן שאין אומר דבר אלא בפני בעל דין (ספרי רלז.):

אבי הנערה ואמה. מי שגדלו גדולים הרעים, יתבזו עליה (שם רלה.):

ואמר אבי הנערה. מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש (שם):

ופרשו השמלה. הרי זה משל, מחוורין הדברים כשמלה (שם רלז.):

ויסרו אותו. מלקות:

ואם אמת היה הדבר. בעדים והתראה, שזנתה לאחר אירוסין (שם מד:):

אל פתח בית אביה. ראו גידולים שגדלתם:

לזנות בית אביה. כמו בבית אביה:

וסקלוה אנשי עירה. במעמד כל אנשי עירה (ספרי רמ.):

ומתו גם שניהם. להוציא מעשה חדודים (ספרי רמא.) שאין האשה נהנית מהם:

גם. לרבות הבאים מאחריהם (ס״א מאחוריהם). דבר אחר גם שניהם, לרבות את הולד, שאם היתה מעוברת אין ממתינין לה עד שתלד (ערכין ז.):

ומצאה איש בעיר. לפיכך שכב עמה, פרצה קוראה לגנב, הא אלו ישבה בביתה לא אירע לה (ספרי רמב.):

כי כאשר יקום וגו׳. לפי פשוטו זהו משמעו, כי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה, כאדם העומד על חבירו להרגו. ורבותינו דרשו בו, (סנהדרין עג. פסחים כה:) הרי זה בא ללמד ונמצא למד וכו׳:

לא יקח. אין לו בה לקוחין ואין קדושין תופסין בה (קידושין סז:):

ולא יגלה כנף אביו. שומרת יבם של אביו הראויה לאביו, והרי כבר מוזהר עליה משום ערות אחי אביך (ויקרא יח, יד.), אלא לעבור על זו בשני לאוין (יבמות צז.), ולסמוך לה לא יבא ממזר, ללמד שאין ממזר אלא מחייבי כריתות, וק״ו מחייבי מיתות ב״ד, שאין בעריות מיתת ב״ד שאין בה כרת:

פצוע דכה. שנפצעו או נדכאו ביצים שלו (שם עה.):

וכרות שפכה. שנכרת הגיד, ושוב אינו יורה קילוח זרע, אלא שופך ושותת ואינו מוליד:

לא יבא ממזר בקהל ה׳. לא ישא ישראלית:

לא יבא עמוני. לא ישא ישראלית:

על דבר. על העצה (ספרי רנ.) שיעצו אתכם להחטיאכם:

בדרך. כשהייתם בטירוף:

לא תדרש שלמם. מכלל שנאמר עמך ישב בקרבך, יכול אף זה כן, תלמוד לומר לא תדרוש שלומם (שם רנא.):