ח | כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא־ |
אם קיימת מצות שלוח הקן, סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה, שמצוה גוררת מצוה, ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים, לכך נסמכו פרשיות הללו: גדר סביב לגג, ואונקלוס תרגם תיקא, כגון תיק שמשמר מה שבתוכו: ראוי זה ליפול, ואף עפ״כ לא תתגלגל מיתתו על ידך, שמגלגלין זכות ע״י זכאי וחובה ע״י חייב: | |
ט | לֹא־ |
חטה ושעורה וחרצן במפולת יד (קידושין לט. חולין פב:): כתרגומו תסתאב, כל דבר הנתעב על האדם, בין לשבח כגון הקדש בין לגנאי כגון איסור, נופל בו לשון קדש, כמו אל תגש בי כי קדשתיך (ישעיה סה, ה.): זה מילוי ותוספת שהזרע מוסיף: | |
י | לֹא־ |
הוא הדין לכל שני מינים שבעולם, והוא הדין להנהיגם יחד קשורים זוגים בהולכת שום משא (בבא קמא נד:): | |
יא | לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו: |
לשון עירוב, ורבותינו פירשו שוע טווי ונוז: | |
יב | גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־ |
אף מן הכלאים, לכך סמכן הכתוב (יבמות ד. ספרי רלג.): | |
יג | כִּי־ |
סופו: | |
יד | וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת־ |
עבירה גוררת עבירה, עבר על לא תשנא (ויקרא יט, יז.), סופו לבא לידי לשון הרע: מכאן שאין אומר דבר אלא בפני בעל דין (ספרי רלז.): | |
טו | וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת־ |
מי שגדלו גדולים הרעים, יתבזו עליה (שם רלה.): | |
טז | וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל־ |
מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש (שם): | |
יז | וְהִנֵּה־ |
הרי זה משל, מחוורין הדברים כשמלה (שם רלז.): | |
יח | וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר־ |
מלקות: | |
יט | וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ־ |
כ | וְאִם־ |
בעדים והתראה, שזנתה לאחר אירוסין (שם מד:): | |
כא | וְהוֹצִיאוּ אֶת־ |
ראו גידולים שגדלתם: כמו בבית אביה: במעמד כל אנשי עירה (ספרי רמ.): | |
כב | כִּי־ |
להוציא מעשה חדודים (ספרי רמא.) שאין האשה נהנית מהם: לרבות הבאים מאחריהם (ס״א מאחוריהם). דבר אחר גם שניהם, לרבות את הולד, שאם היתה מעוברת אין ממתינין לה עד שתלד (ערכין ז.): | |
כג | כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ: |
לפיכך שכב עמה, פרצה קוראה לגנב, הא אלו ישבה בביתה לא אירע לה (ספרי רמב.): | |
כד | וְהוֹצֵאתֶם אֶת־ |
כה | וְאִם־ |
כו | וְלַנַּעֲר לֹא־ |
לפי פשוטו זהו משמעו, כי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה, כאדם העומד על חבירו להרגו. ורבותינו דרשו בו, (סנהדרין עג. פסחים כה:) הרי זה בא ללמד ונמצא למד וכו׳: | |
כז | כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ: |
כח | כִּי־ |
כט | וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ־ |
פרק כג | |
א | לֹא־ |
אין לו בה לקוחין ואין קדושין תופסין בה (קידושין סז:): שומרת יבם של אביו הראויה לאביו, והרי כבר מוזהר עליה משום ערות אחי אביך (ויקרא יח, יד.), אלא לעבור על זו בשני לאוין (יבמות צז.), ולסמוך לה לא יבא ממזר, ללמד שאין ממזר אלא מחייבי כריתות, וק״ו מחייבי מיתות ב״ד, שאין בעריות מיתת ב״ד שאין בה כרת: | |
ב | לֹא־ |
שנפצעו או נדכאו ביצים שלו (שם עה.): שנכרת הגיד, ושוב אינו יורה קילוח זרע, אלא שופך ושותת ואינו מוליד: | |
ג | לֹא־ |
לא ישא ישראלית: | |
ד | לֹא־ |
לא ישא ישראלית: | |
ה | עַל־ |
על העצה (ספרי רנ.) שיעצו אתכם להחטיאכם: כשהייתם בטירוף: | |
ו | וְלֹא־ |
ז | לֹא־ |
מכלל שנאמר עמך ישב בקרבך, יכול אף זה כן, תלמוד לומר לא תדרוש שלומם (שם רנא.): |