פרק לב | |
א | הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי־ |
שאני מתרה בהם בישראל, ותהיו אתם עדים בדבר שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים, וכן ותשמע הארץ. ולמה העיד בהם שמים וארץ, אמר משה, אני בשר ודם למחר אני מת, אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם, לפיכך העיד בהם שמים וארץ, עדים שהם קיימים לעולם, ועוד שאם יזכו יבואו העדים ויתנו שכרם, הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם, ואם יתחייבו, תהיה בהם יד העדים תחלה, ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה (דברים יא, ז.), ואח״כ ואבדתם מהרה (שם) על ידי האומות: | |
ב | יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי־ |
זו היא העדות, שתעידו שאני אומר בפניכם תורה שנתתי לישראל שהיא חיים לעולם, כמטר הזה שהוא חיים לעולם (ספרי שו.) כאשר יערפו השמים טל ומטר: לשון יטיף, וכן ירעפון דשן (תהלים סה, יב.), יערפו טל (לקמן לג, כח.): שהכל שמחים בו, לפי שהמטר יש בו עצבים לבריות (ס״א יש עצבים בו), כגון הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין (ספרי שו.): לשון רוח סערה, כתרגומו כרוחי מטרא, מה הרוחות הללו מחזיקין את העשבים ומגדלין אותם, אף דברי תורה מגדלין את לומדיהן: טיפי מטר, ונראה לי על שם שיורה כחץ נקרא רביב, כמה דאת אמר רובה קשת (בראשית כא, כ.): ארברי״ץ (גראזיכט) עטיפת הארץ מכוסה בירק: קלח אחד קרוי עשב, וכל מין ומין לעצמו קרוי עשב: | |
ג | כִּי שֵׁם יְהוָֹה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ: |
הרי כי משמש בלשון כאשר, כמו כי תבואו אל הארץ (ויקרא כג, י.), כשאקרא ואזכיר שם ה׳, אתם הבו גודל לאלהינו וברכו שמו, מכאן אמרו, שעונין ברוך שם כבוד מלכותו אחר ברכה שבמקדש (תענית טז:): | |
ד | הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל־ |
אע״פ שהוא חזק, כשמביא פורענות על עוברי רצונו, לא בשטף הוא מביא, כי אם בדין, כי תמים פעלו: לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא, ואע״פ שמאחר את תגמולם, סופו לאמן את דבריו: אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעולם הזה: הכל מצדיקים עליהם את דינו, וכך ראוי וישר להם, צדיק מפי הבריות, וישר הוא וראוי להצדיקו: | |
ה | שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל: |
כתרגומו חבילו להון ולא ליה: בניו היו, והשחתה שהשחיתו היא מומם: מומם של בניו היה, ולא מומו: עקום ומעוקל, כמו ואת כל הישרה יעקשו (מיכה ג, ט.), ובלשון משנה, חולדה ששיניה עקומות ועקושות: אנטורטי״לייש (פערדרעהט) כפתיל הזה שגודלין אותו ומקיפין אותו סביבות הגדיל. פתלתל, מן התיבות הכפולות, כמו ירקרק, אדמדם, סחרחר, סגלגל: | |
ו | הַלְיהוָֹה תִּגְמְלוּ־ |
לשון תימה, וכי לפניו אתם מעציבין, שיש בידו להפרע מכם ושהיטיב לכם בכל הטובות: ששכחו את העשוי להם: להבין את הנולדות שיש בידו להיטיב ולהרע: שקנאך, שקננך בקן הסלעים ובארץ חזקה, שתקנך בכל מיני תקנה: אומה באומות: אחרי כן בכל מיני בסיס וכן. מכם כהנים, מכם נביאים, ומכם מלכים, כרך שהכל תלוי בו: |