יג | וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְהוָֹה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת: |
שלא היתה בנחלת השבטים ארץ מלאה כל טוב כארצו של יוסף: לשון עדנים ומתק: שהתהום עולה ומלחלח אותה מלמטה. אתה מוצא בכל השבטים ברכתו של משה מעין ברכתו של יעקב: | |
יד | וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים: |
שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת הפירות: יש פירות שהלבנה מבשלתן, ואלו הן קשואין ודלועין. דבר אחר גרש ירחים, שהארץ מגרשת ומוציאה מחדש לחדש: | |
טו | וּמֵרֹאשׁ הַרֲרֵי־ |
ומבורכת מראשית בישול הפירות, שהרריה מקדימין לבכר בישול פירותיהם. דבר אחר, מגיד שקדמה בריאתן לשאר הרים: גבעות העושות פירות לעולם ואינן פוסקות מעוצר הגשמים: | |
טז | וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: |
כמו שוכן סנה, ותהא ארצו מבורכת מרצונו ונחת רוחו של הקב״ה, הנגלה עלי תחלה בסנה: נחת רוח ופיוס, וכן כל רצון שבמקרא: ברכה זו לראש יוסף: שהופרש מאחיו במכירתו: | |
יז | בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי־ |
יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות, שנאמר אף אני בכור אתנהו (תהלים פט, כח.), וכן בני בכורי ישראל (שמות ד, כב.): מלך היוצא ממנו, והוא יהושע: שכחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים: נתון לו, שנאמר ונתתה מהודך עליו (במדבר כז, כ.): שור כחו קשה ואין קרניו נאות, אבל ראם קרניו נאות ואין כחו קשה, נתן ליהושע כחו של שור ויופי קרני ראם: שלשים ואחד מלכים, אפשר שכולם מארץ ישראל היו, אלא אין לך כל מלך ושלטון שלא קנה לו פלטרין ואחוזה בארץ ישראל, שחשובה לכולם היא, שנאמר נחלת צבי צבאות גוים (ירמיה ג, יט.): אותם המנוגחים הם הרבבות שהרג יהושע שבא מאפרים: הם האלפים שהרג גדעון במדין, שנאמר וזבח וצלמונע בקרקע וגו׳ (שופטים ח, י.): |