נגש יוסף ורחל. בכלן האמהות נגשות לפני הבנים, אבל ברחל, יוסף נגש לפניה, אמר, אמי יפת תואר, שמא יתלה בה עיניו אותו רשע, אעמוד כנגדה ואעכבנו מלהסתכל בה, מכאן זכה יוסף לברכת עלי עין:

מי לך כל המחנה. מי כל המחנה אשר פגשתי שהוא שלך, כלומר למה הוא לך. ופשוטו של מקרא על מוליכי המנחה. ומדרשו, כתות של מלאכים פגע, שהיו דוחפין אותו ואת אנשיו, ואומרים להם, של מי אתם, והם אומרים להם של עשו, והן אומרים הכו הכו, ואלו אומרים הניחו, בנו של יצחק הוא, ולא היו משגיחים עליו, בן בנו של אברהם הוא, ולא היו משגיחים עליו, אחיו של יעקב הוא, אומרים להם אם כן משלנו אתם:

יהי לך אשר לך. כאן הודה לו על הברכות (ב״ר עח, יא.):

אל נא. אל נא תאמר לי כן:

אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך וגו׳. כי כדאי והגון לך שתקבל מנחתי, על אשר ראיתי פניך, והן חשובין לי כראיית פני המלאך, שראיתי שר שלך ועוד, על שנתרצית לי למחול על סורחני. ולמה הזכיר לו ראיית המלאך, כדי שיתיירא הימנו, ויאמר, ראה מלאכים וניצול, איני יכול לו מעתה:

ותרצני. נתפייסת לי. וכן כל רצון שבמקרא לשון פיוס, אפיצומנ״ט בלע״ז (בעזענפטינג), כי לא לרצון יהיה לכם (ויקרא כב, כ.), הקרבנות באות לפייס ולרצות, וכן שפתי צדיק ידעון רצון (משלי י, לב.), יודעים לפייס ולרצות:

ברכתי. מנחתי, מנחה זו הבאה על ראיית פנים, ולפרקים אינה באה אלא לשאילת שלום, וכל ברכה שהיא לראיית פנים, כגון ויברך יעקב את פרעה, עשו אתי ברכה (מלכים ב יח, לא.), דסנחריב, וכן לשאול לו לשלום ולברכו (שמואל ב ח, י.), דתועי מלך חמת, כולם לשון ברכת שלום הן, שקורין בלע״ז שלודא״ר (גיריססען), אף זו ברכתי, מו״ן שלו״ד (מיין גרוס):

אשר הובאת לך. לא טרחת בה, ואני יגעתי להגיעה עד שבאה לידך (ב״ר עח, יב.):

חנני. נו״ן ראשונה מודגשת, לפי שהיא משמשת במקום שתי נוני״ן, שהיה לו לומר חננני, שאין חנן בלא שני נוני״ן, והשלישית לשימוש, כמו עשני, זבדני:

יש לי כל. כל ספוקי, ועשו דבר בלשון גאוה, יש לי רב, יותר ויותר מכדי צרכי:

נסעה. כמו שמעה, סלחה, שהוא כמו שמע, סלח, אף כאן נסעה כמו נסע, והנו״ן יסוד בתיבה, ותרגום של אונקלוס טול (נ״א נטל) ונהך, עשו אמר ליעקב נסע מכאן ונלך:

ואלכה לנגדך. בשוה לך, טובה זו אעשה לך, שאאריך ימי מהלכתי ללכת לאט כאשר אתה צריך, זהו לנגדך, בשוה לך:

עלות עלי. הצאן והבקר שהן עלות, מוטלות עלי לנהלן לאט. עלות. מגדלות עולליהן, לשון עולל ויונק (איכה ב, יא.), עול ימים (ישעיה סה, כ.), שתי פרות עלות (שמואל א ו, י.), ובלע״ז אנפיטי״ש (בעקינדערט):

ודפקום יום אחד. (ואם ידפקום יום אחד) ליגעם בדרך במרוצה, ומתו כל הצאן:

ודפקום. כמו קול דודי דופק (שיר השירים ה, ב.), נוקש בדלת:

יעבר נא אדני. אל תאריך ימי הליכתך, עבור כפי דרכך, ואף אם תתרחק:

אתנהלה. אתנהל, ה״א יתירה, כמו ארדה, אשמעה:

לאטי. לאט שלי, לשון נחת כמו ההולכים לאט (ישעיה ח, ו.), לאט לי לנער (שמואל ב יח, ה.). לאטי, הלמ״ד מן היסוד ואינה משמשת, אתנהל נחת שלי:

לרגל המלאכה. לפי צורך הליכת רגלי המלאכה המוטלת עלי להוליך:

ולרגל הילדים. לפי רגליהם שהם יכולים לילך:

עד אשר אבא אל אדני שעירה. הרחיב לו הדרך, שלא היה דעתו ללכת אלא עד סוכות, ואמר עד אשר אבוא אל אדוני שעירה, אמר, אם דעתו לעשות לי רעה, ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך, ואימתי ילך, בימי המשיח (ב״ר עח, יד.), שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עובדיה א, כא.). ומדרשי אגדה יש לפרשה זו רבים:

ויאמר למה זה. תעשה לי טובה זו שאיני צריך לה:

אמצא חן בעיני אדני. ולא תשלם לי עתה שום גמול:

וישב ביום ההוא עשו לדרכו. עשו לבדו, וד׳ מאות איש שהלכו עמו נשמטו מאצלו אחד אחד (ב״ר עח, טו.), והיכן פרע להם הקב״ה בימי דוד, שנאמר כי אם ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים (שמואל ל, יז.):

ויבן לו בית. שהה שם י״ח חדש, קיץ וחורף וקיץ, סכות קיץ, בית חורף, סכות קיץ (מגילה יז.):

שלם. שלם בגופו, שנתרפא מצלעתו, שלם בממונו, שלא חסר כלום מכל אותו דורון, שלם בתורתו (שבת לג:), שלא שכח תלמודו בבית לבן:

עיר שכם. כמו לעיר, וכמוהו עד בואנה בית לחם (רות א, יט.):

בבאו מפדן ארם. כאדם האומר לחבירו, יצא פלוני מבין שיני אריות ובא שלם, אף כאן ויבא שלם מפדן ארם, מלבן ומעשו שנזדווגו לו בדרך:

ויחן את פני העיר. ערב שבת היה, בשאלתות דרב אחאי:

קשיטה. מעה. אמר רבי עקיבא, כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למעה, קשיטה. (ותרגומו חורפן טובים, חריפים בכל מקום, כגון עובר לסוחר):

ויקרא לו אל אלהי ישראל. לא שהמזבח קרוי אלהי ישראל, אלא על שם שהיה הקב״ה עמו והצילו, קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם, כלומר, מי שהוא אל, הוא הקב״ה, הוא לאלהים לי, ששמי ישראל, וכן מצינו במשה, ויקרא שמו ה׳ נסי (שמות יז, טו.), לא שהמזבח קרוי ה׳, אלא על שם הנס קרא שם המזבח, להזכיר שבחו של הקדוש ברוך הוא, ה׳ הוא נסי. ורבותינו דרשו (מגילה יח.), שהקדוש ברוך הוא קראו ליעקב אל, ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע, מתחלקים לכמה טעמים, ואני לישב פשוטו של מקרא באתי: