הלכות נערה בתולה פרק ג
א) המוציא שם רע על בת ישראל, ונמצא הדבר שקר -- לוקה, שנאמר "וייסרו, אותו" (דברים כב,יח); ואזהרה שלו, מ"לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא יט,טז). ונותן לאביה, משקל מאה סלעים כסף מזוקק; ואם הייתה יתומה, הרי הן של עצמה. [ב] והמוציא שם רע על הקטנה, או על הבוגרת -- פטור מן הקנס, ומן המלקות; ואינו חייב עד שיוציא על הנערה, שנאמר "והוציאו את בתולי הנערה" (דברים כב,טו), נערה מלא דיבר הכתוב.
ב) [ג] אין דנין דין זה אלא בפני הבית, ובבית דין של עשרים ושלושה -- מפני שיש בדין מוציא שם רע דיני נפשות: שאם נמצא הדבר כמו שאמר, הרי זו נהרגת. אבל האונס והמפתה, דנין בהן בכל זמן בשלושה, כמו שיתבאר בהלכות סנהדרין.
ג) [ד] ומצות עשה של תורה, שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם, שנאמר "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,יט), אפילו עיוורת או מוכת שחין. ואם גירשה -- עבר על לא תעשה, שנאמר "לא יוכל לשלחה כל ימיו" (שם). וכופין אותו ומחזיר, ואינו לוקה, כמו שביארנו באונס; ואם קדם אחר וקידשה, או שמתה, או שהיה כוהן שאסור בגרושה -- לוקה על גירושיה.
ד) [ה] נמצא בה דבר זימה, או שנמצאת אסורה עליו מחייבי לאוין, או מחייבי עשה, ואפילו שנייה -- הרי זה יגרשנה בגט, שנאמר "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,יט), אישה הראויה לו. ולמה לא יבוא עשה וידחה את לא תעשה, בין במוציא שם רע בין באונס, ויישא זו האסורה לו -- שהרי אפשר שלא תרצה היא לישב, ונמצא עשה ולא תעשה קיימין.
ה) [ו] כיצד הוצאת שם רע, הוא שיבוא לבית דין ויאמר, נערה זו בעלתי אותה ולא מצאתי לה בתולים, וכשביקשתי על הדבר, נודע לי שזינתה תחתיי אחר שאירסתיה, ואלו הן עדיי שזינתה בפניהם; ובית דין שומעין דברי העדים, וחוקרין עדותן: אם נמצא הדבר אמת, נסקלת; ואם הביא האב עדים והזימו העדים שהביא הבעל, ונמצא שהעידו שקר -- ייסקלו, וילקה הוא, וייתן מאה סלע.
ו) ועל זה נאמר "ואלה בתולי בתי" (דברים כב,יז), אלו העדים שיזימו עדי הבעל. חזר הבעל והביא עדים אחרים, והזים עדי האב -- הרי הנערה ועדי אביה נסקלין; ועל זה נאמר "ואם אמת היה, הדבר הזה" (דברים כב,כ), מפי השמועה למדו שפרשה זו, יש בה עדים וזוממין וזוממי זוממין.
ז) הוציא עליה שם רע, והיא בוגרת -- אף על פי שהביא עדים שזינת תחתיו כשהייתה נערה, הרי זה פטור מן המלקות ומן הקנס; ואם נמצא הדבר אמת, הרי זו תיסקל, אף על פי שהיא בוגרת, הואיל ובעת שזינתה נערה הייתה.
ח) כל נערה שאין לה קנס, אם נאנסה או נתפתתה, כך המוציא עליה שם רע, פטור מן המלקות ומן התשלומין; וכן הנוכרית שנתגיירה והשפחה שנשתחררה, פחותה מבת שלוש שנים, אפילו הייתה הורתה שלא בקדושה, ולידתה בקדושה -- המוציא עליה שם רע, פטור מן הקנס ומן המלקות, שנאמר "כי הוציא שם רע על בתולת ישראל" (דברים כב,יט), עד שתהיה הורתה ולידתה בקדושה.
ט) קידש נערה וגירשה, וחזר וקידשה והוציא עליה שם רע, והביא עדים שזינתה תחתיו בקידושין הראשונים, ונמצאו זוממין -- הרי זה פטור. וכן אם הייתה יבמתו שכנסה, והוציא עליה שם רע, והביא עדים שזינתה תחת קידושי אחיו, ונמצאו זוממין -- הרי זה פטור מן המלקות ומן התשלומין. וכל הפטור -- אם רצה לגרש, יגרש.
י) אינו חייב עד שיבעול אותה כדרכה, ויוציא שם רע כדרכה. בעלה שלא כדרכה, ואמר, לא מצאתיה בתולה -- פטור; ומכין אותו מכת מרדות. [יא] וכן אם אמר, לא מצאתיה בתולה, ולא אמר, שזינתה תחתיי, או שאמר, זינתה תחתיי, ולא הביא עדים אלא באו מאליהן -- הרי זה פטור, אף על פי שהעדים נהרגין אם הוזמו.
יא) [יב] זה שנאמר בתורה "ופרשו השמלה" (דברים כב,יז) -- לשון כבוד, שנושאין ונותנין בסתרי הדבר; וכן זה שיאמר האב "ואלה בתולי בתי" (שם) -- הם זוממי עדי הבעל. וזה שנאמר "ואם אמת היה, הדבר" (דברים כב,כ) -- תיהרג בשזינת אחר האירוסין בעדים, שנאמר "לזנות בית אביה" (דברים כב,כא); אבל קודם האירוסין, כבר דנה תורה בה שהיא פטורה מכלום, ובועלה חייב בתשלומי ממון בלבד, בין פיתה בין אנס.