פרק ג | |
א | וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת־ |
להתרחק מן הגזל, שלא ירעו בשדות אחרים: על שם העתיד: | |
ב | וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָֹה אֵלָיו בְּלַבַּת־ |
בשלהבת אש לבו של אש, כמו לב השמים, בלב האלה, (שמואל ב יח, יד.) ואל תתמה על התי"ו, שיש לנו כיוצא בו, מה אמולה לבתך (יחזקאל טז, ל.): ולא אילן אחר, משום עמו אנכי בצרה: נאכל, כמו לא עבד בה, אשר לקח משם: | |
ג | וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה־ |
אסורה מכאן להתקרב שם: | |
ד | וַיַּרְא יְהוָֹה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: |
ה | וַיֹּאמֶר אַל־ |
שלוף והוצא, כמו ונשל הברזל, (דברים יט, ה.) כי ישל זיתך: המקום: | |
ו | וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל־ |
ז | וַיֹּאמֶר יְהֹוָה רָאֹה רָאִיתִי אֶת־ |
כמו וידע אלהים, כלומר כי שמתי לב להתבונן ולדעת את מכאוביו, ולא העלמתי עיני ולא אאטום את אזני מצעקתם: | |
ח | וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ | מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן־ |
ט | וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי־ |
י | וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל־ |
ואם תאמר מה תועיל, והוצא את עמי, יועילו דבריך ותוציאם משם: | |
יא | וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־ |
מה אני חשוב לדבר עם המלכים: ואף אם חשוב אני, מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים: | |
יב | וַיֹּאמֶר כִּי־ |
השיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, שאמרת מי אנכי כי אלך אל פרעה, לא שלך היא, כי אם משלי, כי אהיה עמך, וזה המראה אשר ראית בסנה, לך האות כי אנכי שלחתיך, ותצליח בשליחותי וכדאי אני להציל, כאשר ראית הסנה עושה שליחותי ואיננו אכל, כך תלך בשליחותי ואינך ניזוק, וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים, דבר גדול יש לי על הוצאה זו, שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף שלשה חדשים שיצאו מצרים. דבר אחר כי אהיה עמך, וזה שתצליח בשליחותך, לך האות על הבטחה אחרת שאני מבטיחך, שכשתוציאם ממצרים תעבדון אותי על ההר הזה, שתקבלו התורה עליו, והיא הזכות העומדת לישראל. ודוגמת לשון זה מצינו, וזה לך האות אכול השנה ספיח וגו', (ישעי' לז, ל.) מפלת סנחריב תהיה לך לאות על הבטחה אחרת, שארצכם חריבה מפירות ואני אברך הספיחים: | |
יג | וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־ |
יד | וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־ |
אהיה עמם בצרה זאת, אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות, אמר לפניו רבש"ע מה אני מזכיר להם צרה אחרת, דיים בצרה זו, אמר לו יפה אמרת, כה תאמר וגו'. (ברכות ט: שמו"ר ג, ז.) (לא שהשכיל חלילה משה ביותר, אלא שלא הבין דברי השי"ת, כי לא מחשבתו מחשבת השי"ת, שמאז כך היתה דעתו באומרו יתברך אהיה אשר אהיה, למשה לבדו הגיד, ולא שיגיד לישראל, וזהו יפה אמרת, שגם דעתי מתחלה כך היתה, שלא תגיד לבני ישראל כדברים האלה, אלא כה תאמר לבני ישראל אהיה פעם אחת. וכן משמע במסכת ברכות ודו"ק): | |
טו | וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל־ |
חסר וי"ו לומר, העלימהו, שלא יקרא ככתבו (שמו"ר ג, ט.): למדו היאך נקרא, וכן דוד הוא אומר, ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור: |