תניא

ואדרבה העצבות היא מגסות הרוח שאינו מכיר מקומו ועל כן ירע לבבו על שאינו במדרגת צדיק שלצדיקים בודאי אין נופלים להם הרהורי שטות כאלו כי אילו היה מכיר מקומו שהוא רחוק מאד ממדרגת צדיק והלואי היה בינוני ולא רשע כל ימיו אפי' שעה אחת הרי זאת היא מדת הבינונים ועבודתם לכבוש היצר וההרהור העולה מהלב למוח ולהסיח דעתו לגמרי ממנו ולדחותו בשתי ידים כנ"ל

תרומה שני (עם פרש״י) -- שמות: כ״ה, י״ז - ל׳	חומש:
י״ח - כ״ב	תהילים:
ואדרבה העצבות - ״לד״ ידים כנ״ל	תניא:
הל׳ מלוה ולוה פרק ד-ו	רמב״ם ג״פ:
הל׳ מאכלות אסורות פרק טו	רמב״ם פ״א:
מ״ע קמב	ספר המצוות: