הלכות שחיטה פרק ט
א) פסוקה כיצד, חוט השדרה שנפסק העור החופה את המוח -- טריפה, ובלבד שייפסק רוב היקפו; אבל אם נסדק העור לאורכו, או ניקב -- מותרת. וכן אם נשברה השדרה, ולא נפסק החוט שלה, או שנתמעך המוח שבתוך החוט, ונתנדנד -- הואיל ועורו קיים, הרי זו מותרת.
ב) הומרך המוח ונשפך כמים או כדונג שנמס, עד שיימצא החוט כשמעמידו אינו עומד -- הרי זו טריפה; ואם אינו יכול לעמוד מפני כובדו, הרי זו ספק אסורה.
ג) עד היכן הוא חוט השדרה -- תחילתו מחוץ לפולין שבתחילת העורף, עד סוף פרשה שנייה, שלא יישאר אחריה אלא פרשה שלישית הסמוכה לתחילת האליה. [ד] ושלוש פרשייות אלו, הן שלושה עצמות דבוקין זה בזה למטה מחוליות של שדרה; וחוט השדרה בעוף, עד בין אגפיים. אבל למטה ממקומות אלו -- אין משגיחין על החוט הנמשך לשם, בין שנפסק עורו בין שנמרך המוח.
ד) [ה] קרועה כיצד, בשר החופה את רוב הכרס, והוא המקום מן הבטן שאם ייקרע ייצא הכרס -- אם נקרע בשר זה, טריפה; אף על פי שלא הגיע הקרע לכרס עד שנראית, אלא כיון שנקרע רוב עובי הבשר הזה, או ניטל -- טריפה. וכמה שיעור הקרע באורכו, אורך טפח; ואם הייתה בהמה קטנה ונקרע רוב אורך הבשר החופה את הכרס, אף על פי שאין באורך הקרע טפח -- טריפה, הואיל ונקרע רובה.
ה) [ו] נקדר הבשר הזה בעיגול, או באורך -- אם היה יתר מכסלע, והוא כדי שייכנס בו שלושה גרעיני תמרה זו בצד זו בדוחק -- הרי זו טריפה: שאם יימתח קרע זה, יעמוד על טפח.
ו) [ז] בהמה שנפשט העור שעליה כולו, בין שנקרע ביד או בחולי, ונמצא בשר בלא עור -- הרי זו טריפה, וזו היא שנקראת גלודה. ואם נשאר מן העור רוחב סלע על פני כל השדרה, ורוחב סלע על הטבור, ורוחב סלע על ראשי אבריה -- הרי זו מותרת; ואם ניטל כרוחב סלע מעל כל פני השדרה, או מעל הטבור, או מעל ראשי אבריה, ושאר כל העור קיים -- הרי זה ספק, וייראה לי שמתירין אותה.
ז) [ח] נפולה כיצד, הרי שנפלה הבהמה ממקום גבוה שגובהו עשרה טפחים או יתר, ונתרסק אבר מאבריה -- הרי זו טריפה. וכיצד הוא הריסוק -- שיתרוצץ האבר וייהלם מחמת הנפילה, עד שתפסד צורתו ותוארו: אף על פי שלא ניקב, ולא נסדק, ולא נשבר -- הרי זו טריפה. וכן אם הכה אותה באבן או במטה, ורצץ אבר מאבריה -- טריפה. באיזה אברים אמרו, באברים שבחלל הגוף.
ח) [ט] בהמה שנפלה מן הגג -- אם הלכה, אין חוששין לה; ואם עמדה ולא הלכה, חוששין לה. קפצה מחמת עצמה, אין חוששין לה; הניחה למעלה, ומצאה למטה -- אין חוששין לה שמא נפלה. [י] זכרים המנגחין זה את זה, אין חוששין להן; נפלו לארץ, חוששין להן. וכן בהמה שהייתה מגררת רגליה -- אין חוששין לה שמא נתרסקו אבריה, או שמא נפסק החוט של שדרה.
ט) [יא] גנבים שגונבין הטלאים ומשליכין אותן לאחורי הדיר -- אין חוששין להן משום ריסוק אברים, מפני שאין משליכין אותן אלא בכוונה שלא ישתברו. ואם החזירום והשליכום לדיר -- מחמת יראה, חוששין להן; מחמת תשובה, אין חוששין להן -- מפני שמתכוונין להחזירן שלמים, וייזהרו בהשלכתן.
י) [יב] שור שהרביצוהו לשחיטה -- אף על פי שנפל נפילה גדולה שיש לה קול בעת שמפילין אותו, אין חוששין לו: מפני שנועץ ציפורניו בקרקע, ומתחזק עד שמגיע לארץ.
יא) [יג] הכה הבהמה על ראשה והלכה לה המכה כלפי זנבה, או על זנבה והלכה לה כלפי ראשה, ואפילו הכה אותה במטה על כל השדרה -- אין חוששין לה: ואם יש במטה חוליות חוליות, חוששין לה; ואם הגיע ראש המטה למקצת השדרה, חוששין לה. וכן אם הכה לרוחב השדרה, חוששין לה.
יב) [יד] עוף שנחבט על גבי דבר קשה, כגון כרי של חיטים או קופה של שקדים וכיוצא בהן -- חוששין לריסוק אברים; ואם נחבט על גבי דבר רך, כגון כסות כפולה והתבן והאפר וכיוצא בהן -- אין חוששין לו. [טו] נדבקו כנפיו בדבק בשעת צידה, ונתחבט -- אם בכנף אחת נאחז, אין חוששין לו; ואם נאחז בשתי כנפיו ונתחבט בגופו, חוששין לו.
יג) [טז] נחבט על פני המים -- אם שט מלוא קומתו ממטה למעלה לעומת המים, אין חוששין לו. אבל אם שט ממעלה למטה עם הילוך המים, חוששין לו, שמא המים הן המוליכין אותו; ואם קדם לתבן או קש שמהלכין על גבי המים, הרי זו שט מחמת עצמו, ואין חוששין לו.
יד) [יז] כל מקום שאמרנו, אין חוששין לה -- מותר לשחוט מיד, ואינו צריך לבדוק שמא נתרסק אבר. וכל מקום שאמרנו, חוששין לה -- אם שחטה, צריך לבדוק כנגד כל החלל כולו מקודקוד הראש עד הירך: אם מצא בה טריפה מן הטריפות שמנינו, או שנתרסק אבר מן האברים שבפנים ונפסדה צורתו -- הרי זו טריפה.
טו) אפילו נתרסק אבר מן האברים שאם ניטלו כשרה, כגון טחול וכליות -- הרי זו טריפה: חוץ מבית הרחם -- שאם נתרסק, הרי זו מותרת. [יח] והסימנין אינן צריכין בדיקה בכאן, שאין הנפילה ממעכת אותן.
טז) [יט] נפלה מן הגג, ולא עמדה -- אסור לשחוט אותה, עד שתשהה מעת לעת; ואם שחט בתוך זמן זה, הרי זו טריפה. וכששוחט אותה אחר מעת לעת, צריכה בדיקה כמו שביארנו.
יז) [כ] וכן מי שדרס ברגלו על העוף, או שדרסתו בהמה, או שטרפו לכותל, והרי הוא מפרכס -- משהין אותו מעת לעת; ואחר כך שוחטין אותו, ובודקין אותו כדרך שביארנו.
יח) [כא] סימנים שנידלדלו רובן -- טריפה, ואפילו שלא מחמת נפילה; וכן אם נתקפלו, שהרי אינן ראויין לשחיטה. אבל אם נתפרק רוב תרבץ הושט מן הלחי, הרי זו מותרת -- שאין התרבץ ראוי לשחיטה, כמו שביארנו.