כז | וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל־ |
ולא אתה רשאי לכתוב תורה שבע״פ: | |
כח | וַיְהִי־ |
כט | וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד־ |
כשהביא לוחות אחרונים ביום הכפורים: לשון קרנים שהאור מבהיר ובולט כמין קרן ומהיכן זכה משה לקרני ההוד רבותינו אמרו מן המערה שנתן הקב״ה ידו על פניו שנא׳ ושכותי כפי: | |
ל | וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל־ |
בא וראה כמה גדול כחה של עבירה שעד שלא פשטו ידיהם בעבירה מהו אומר ומראה כבוד ה׳ כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל ולא יראים ולא מזדעזעים ומשעשו את העגל אף מקרני הודו של משה היו מרתיעים ומזדעזעים: | |
לא | וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל־ |
כמו נשיאי העדה: שליחותו של מקום ולשון הווה הוא כל הענין הזה: | |
לב | וְאַחֲרֵי־ |
אחר שלמד לזקנים חוזר ומלמד הפרשה או ההלכה לישראל. תנו רבנן כיצד סדר המשנה משה היה לומד מפי הגבורה נכנס אהרן שנה לו משה פרקו נסתלק אהרן וישב לו לשמאל משה נכנסו בניו שנה להם משה פרקם נסתלקו הם ישב אלעזר לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן וכו׳ נכנסו זקנים שנה להם משה פרקם נסתלקו זקנים ישבו לצדדין נכנסו כל העם שנה להם משה פרקם נמצא ביד כל העם א׳ ביד הזקנים ב׳ ביד בני אהרן שלשה ביד אהרן ארבעה וכו׳ כדאיתא בעירובין: | |
לג | וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל־ |
כתרגומו בית אפי. לשון ארמי הוא בגמרא סוי לבא ועוד בכתובות הוה קא מסוה לאפה לשון הבטה היה מסתכל בה אף כאן מסוה בגד הניתן כנגד הפרצוף ובית העינים ולכבוד קרני ההוד שלא יזונו הכל מהם היה נותן המסוה כנגדן ונוטלו בשעה שהיה מדבר עם ישראל ובשעה שהמקום מדבר עמו עד צאתו ובצאתו יצא בלא מסוה: | |
לד | וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָֹה לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת־ |
וראו קרני ההוד בפניו. וכשהוא מסתלק מהם: | |
לה | וְרָאוּ בְנֵי־ |
וכשבא לדבר אתו נוטלו מעל פניו: |